משהו שכתבתי לפני שנתיים (עם שינויים קלים)
------
היום אני בן שלושים וארבע ועברו כבר עשרים ואחת שנים מאז שהקשר שלי עם משפחתי המורחבת החל להתנתק. זה התחיל לאט כזה. בהתחלה עוד הייתי נפגש פה ושם עם אבא שלי פגישות שארכו לא יותר משעה שאחריה הוא היה קם והולך. מידי פעם עוד הייתי משוחח עם סבא וסבתא.
כן, הקשר החל להתנתק לפני עשרים ואחת שנים ולקח לו בערך שנה להתנתק לגמרי. אם תשאלו אותי היום מדוע אין לי קשר עם משפחתי, אענה שאין לי טיפת מושג. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שלאחר הגירושים של ההורים הייתי מתקשר לאבא, שהיה אז בשליחות בחו״ל, כשהוא לא היה בבית. יד
יומיים לאחר שמלאו לי 13 הורי התגרשו וזמן קצר לאחר מכן עזבנו את אילת (עיר הולדתי) ועברנו לגור בקרית גת.
הקשר עם אבא הלך והתנתק בשיטתיות וכך מצאתי את עצמי מתחיל לחפש מי שישלים לי את הדמות האבהית שכה הייתי זקוק לה.
כך הכרתי את דני, 26, מרחובות.
עם דני הייתי מדבר בטלפון שעות על הלימודים, על תחביבים, על דברים שעוברים עלי ביום יום. היינו מדברים על הא ועל דא.
אני מודה שהיה כיף לדבר איתו. הרגשתי שיש לי עם מי לדבר.
אמא השקיעה עצמה בעבודה כך שהיתה לא ממש יכולתי לדבר. לפחות היה לי לדבר עם דני.
כך חלף לו הזמן ואני משוחח עם דני בטלפון מידי יום.
לא
-
11 תגובות