שבוע שעבר היה שבוע מזעזע נפשית. היה גם כנס לקראת הש"ל, וחטפתי התקפים אחד אחרי השני וזה הגיע למצב שאני יושבת עם היועצת בשיחה מאלתרת באמצע בי"ס, וצועקת ובוכה והיא מחבקת אותי ומרגיעה אותי. אמרתי למחנכת לקחת צעד אחורה (בשבוע קשה של התקפי זעם ותסכול וחרדה, אני מסוכנת. לא יודעת מה אני יכולה לעשות לאנשים, עזבו לעצמי (לעצמי עוד יש לי שליטה כי אני יודעת שאם אני מתחילה זה לא ייגמר…). הייתי מפורקת.
השבוע התחיל טוב. האמת היא שבכל תחום בערך המצב בשמיים. כאילו, קחו כמה שנים אחורה… ואז תסתכלו עליי ולא תוכלו להאמין.
אבל עדיין יש לי חור שחור קטן בלב. כי