ד Edit סובלת כבר חצי שנה וממש קשה לי שלום, אני כבר כחצי שנה סובלת מהפרעה קונברסיבית. הכל התחיל בטיקים בצוואר ורעידות בידיים ולאחר מכן עבר לפרכוסים, התקפי בכי/צחוק/כעס. אני זוכרת איך שכל שבוע/שבועיים התחילו לי התקפים חדשים כגון שיתוקים, התקפי פאניקה, ועוד.. אבל התמודדתי עם זה וידעתי שהכל יהיה בסדר. עברתי טיפול בהיפנוזה עם נוירולוג במשך חודשיים (בה הבנתי שיש קונפליקט פנימי בין שתי "דמויות" שונות) ובנוסף לקחתי קלונקב במשך שלוש שבועות. לאחר מכן הנוירולוג אמר שאצתרך להמשיך בטיפול פסיכולוגי. ברגע זה אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ולוקחת סרטרלין 50 מ"ג. הבעיה שאין שום שעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 22 תגובות סובלת כבר חצי שנה וממש קשה לי תוכן<p>שלום, אני כבר כחצי שנה סובלת מהפרעה קונברסיבית. הכל התחיל בטיקים בצוואר ורעידות בידיים ולאחר מכן עבר לפרכוסים, התקפי בכי/צחוק/כעס. אני זוכרת איך שכל שבוע/שבועיים התחילו לי התקפים חדשים כגון שיתוקים, התקפי פאניקה, ועוד.. אבל התמודדתי עם זה וידעתי שהכל יהיה בסדר. עברתי טיפול בהיפנוזה עם נוירולוג במשך חודשיים (בה הבנתי שיש קונפליקט פנימי בין שתי "דמויות" שונות) ובנוסף לקחתי קלונקב במשך שלוש שבועות. לאחר מכן הנוירולוג אמר שאצתרך להמשיך בטיפול פסיכולוגי. ברגע זה אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ולוקחת סרטרלין 50 מ"ג. הבעיה שאין שום שיפור, אני מרגישה שאני מתחילה להשתגע. בתחילת החודש התחיל לי התקף חדש, לא סיפרתי לאף אחד. אני זוכרת איך שחזרתי הביתה מיום קשה ופשוט רציתי לשכב ולבכות קצת, אך ברגע שהרגשתי את הדמעות…בום ופתאום אני לא מרגישה כלום! הייתי מבולבלת וישר ניגשתי למראה והזדעזעתי, במראה ראיתי את עצמי, פשוט נערה רגילה, אך כשסתכלתי בפנים…לא ראיתי שם שום דבר אנושי. הפנים היו חסרות כל רגש, והעניים היו פשוט ריקות. ידעתי שהייתי אמורה להתחרפן ולהיכנס לפאניקה אבל לא הצלחתי, לא הרגשתי דבר. הלכתי לשתוף פנים והפעם כשהסתכלתי במראה, הנערה שעמדה שם הסתכלה בחוסר רגש ופתאום היא חייכה, הכיוך היה ערמומי.. אז פשוט הלכתי לנמנם וחשבתי שהכל יעבור. אך שום דבר לא עבר! כשהתעוררתי, זאת כבר לא הייתי אני, זאת הייתה אחת הדמויות מהקונפליקט שסיפרתי, דמות אדישה, ההתנהגות שלה הייתה התנהגות של אדם פסיכופט, זו הדמות שתמיד דחיתי בתוכי וסירבתי לקבל. היא השטלתה לי על הגוף והתחילה לדבר איתי, היא ליטפה אותי ודיברה אלי בצורה מוזרה, ואני… הייתי כלואה איי שם בראש ולא יכולתי לעשות דבר. אחרי שעה היא התעייפה ואמרה לי "אני חושבת שהגיעה הזמן לשחרר אותך, אבל אל תדאגי אני עוד אחזור". והיא חזרה.. והיו עוד התקפים שהרגשתי שכלאו אותי בראש שלי ולא הצלחתי לשלוט על גופי, אני לא מצליחה להתרכז והזיכרון שלי פשוט נוראי בזמן האחרון. לא הטרופות ולא הטיפול הפסיכולוגי לא עוזרים לי, התחלתי לקחת קלונקס בלי שאף אחד ידע, ואני מרגישה צורך לעוד ועוד. אני לא יוצאת כבר מהבית חוץ מלבית ספר כבר בשמך כמעט חודשיים ואני מרגישה איך שאני נכנסת לדיאון לאט לאט. אני מצטערת שיצא ממש ארוך אך הייתי צריכה לפרוק. אני מבקשת לעזרה כי אינני יודעת כבר מה לעשות. תודה</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה