שלום, רציתי לשאול לגבי ריספרדל, הפסיכיאטרית רשמה לי לקחת ריספרדל 0.5 מג ביום כדי לעזור לי עם הטיקים שלי הנובעים מהפרעה נפשית. קראתי קצת באינטרנט על התרופה ולא מצאתי שום מידע על איך התרופה יכולה לעזור למצב שלי. האם זה באמת עוזר? בנוסף אני לוקחת 0.5 מג סרטרלין ביום ורציתי לדעת אם אפשר לקחת מידי פעם קלונקס כדי להרגיע את החרדה.
תודה
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
שלום, אני כבר כחצי שנה סובלת מהפרעה קונברסיבית. הכל התחיל בטיקים בצוואר ורעידות בידיים ולאחר מכן עבר לפרכוסים, התקפי בכי/צחוק/כעס. אני זוכרת איך שכל שבוע/שבועיים התחילו לי התקפים חדשים כגון שיתוקים, התקפי פאניקה, ועוד.. אבל התמודדתי עם זה וידעתי שהכל יהיה בסדר. עברתי טיפול בהיפנוזה עם נוירולוג במשך חודשיים (בה הבנתי שיש קונפליקט פנימי בין שתי "דמויות" שונות) ובנוסף לקחתי קלונקב במשך שלוש שבועות. לאחר מכן הנוירולוג אמר שאצתרך להמשיך בטיפול פסיכולוגי. ברגע זה אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ולוקחת סרטרלין 50 מ"ג. הבעיה שאין שום ש
-
Edit שלום גילה, ההתקפים אכן באים במצב של מצוקה אך לא תמיד. עם הפסיכולוגית הגענו למסקנה שאני נמצאת במצב דיסוציאטיבי ושהגוף והנפש שלי לא מחוברים בכלל, ולכן אינני מצליחה להרגיש או לדעת מתי רע לי ומתי מפלס האי נוחות שלי עולה. זה מאוד קשה להתמודד עם זה מכיוון שהפסיכולוגית לא ממש מבינה בתחום של הפרעה זו ועם הפסיכיאטרית אני נפגשת פעם בכמה חודשים כך שאינני מצליחה לזכור את כל מה שקורה לי ולספר לה. ידעתי מההתחלה שאצליח לעבור את זה אבל אני פשוט מתפרקת. הבעיה הייתה שיש לי קונפליקט בין שתי דמויות: הראשונה היא פרפקציוניסטית, חסרת סבלנות ושואפת להצלחה בכ -
Edit בחודשים הראשונים היו הרבה אנשים שתמכו בי אך עם הזמן הם התרגלו לבעיה שלי והתחילו לשכוח מקיומה, וכרגע הם לא מייחסים שום חשיבות למה שקורה לי. כמו כן, הנוירולוג אמר לי שהטיפול הפסיכולוגי אמור לעזור ובכך סיימתי את פגישותי עם הנוירולוג (בעצם האדם היחיד לדעתי שבאמת עזר ושאיתו היה שיפור). הפסיכיאטרית מקשיבה למה שאני מספרת ופשוט רושמת לי טרופות. ציפיתי שהפסיכולוגית תעזור אבל יש כמה בעיות איתה, 1) היא נמצאת בעיר אחרת (אין בעיר שלי פסיכולוג קליני) ולכן אני צריכה לנסוע באוטובוס אליה למרות החרדה החברתית והכללית שיש לי. 2) כל הפגישות שלנו מבוססות ע -
Edit תודה על המענה שלך, בכללי אני אדם נורא נורא סגור ומאוד קשה לי להתחבר לאנשים ולדבר איתם, אפילו כדי לכתוב בפורום לקח לי מלא זמן ומאמץ. הרבה פעמים קשה לי לבטא את מחשבותי ורגשותי, וכנראה זו אחת הסיבות לבעיה בטיפול שבו אני צריכה לדבר. אני חושבת שלחזור לטיפול בהיפנוזה יעזור לי אבל אחרי כל כך הרבה זמן אני מרגישה שבורה ומיואשת, אני לא חושבת שאצליח יותר להיות סבלנית לטיפולים מתמשכים... אני מרגישה שאם זה לא יעבור בקרוב אני פשוט אוותר על כל זה ואסתגר בחדר עד הסוף..:( הבטחתי לעצמי שלא אחזור להיות דכאונית אבל כבר חצי שנה שבו כל יום זה שיתוק/פרכוסים -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 23.1.2016דנה יקרה. את עוברת תקופה מאוד קשה ומבלבלת. נראה שהחוויה הקשה היא לא להבין מיהי בדיוק מי את ומה את מרגישה ו/או לחוש בעת ובעונה אחת תחושות מנוגדות. מעבר לעצם ההרגשה ישנו הפחד העצום ממנה. טיפול יכול לסייע בפחד מן הפחד - שתוכלי להתבונן במה שקורה לך באופן פחות מבוהל....חשוב לי לאמר לך לך מתבטאת באופן בהיר ויוצא דופן ובוגר מאוד לגילך. האם כתיבה מסייעת לך? עוזרת לך להרגיע את החוויה הפנימית? מעבר להכל כפי שכתבה לך גילה ההתרשמות שלי היא מהבדידות הקשה שאת נתונה בה. האם הורייך/אחייך יודעים מה עובר עלייך? כמה זמן את נטלת את הסטרטרלין? לתרופה מסו -
Edit שלום אורית, לצערי אני לא מוצאת משהו שיכול לסייעה לי, אני מרגישה מנותרת מהעולם כאילו שאני רוח רפאים. הוריי מודעים למצבי ובעצם גם חברי הקרובים אך הם לא יודעים מה לעשות. לגבי הסרטרלין, אני נוטלת אותו במשך חודש ואני מבינה שכנראה צריך יותר זמן.. אבל אחרי כל כך הרבה זמן עם ההפרעה הזאת אני פשוט מרגישה יאוש. התופעות הללו התחילו לפני כחצי שנה, באותו יום היה לי התקף פאניקה מאוד חזק(אינני יודעת למה הוא התחיל) שהיה מלווה בטיקים ורעד חזק בידיים, יום למחרת זה עדיין המשיך אז נסעתי לרופא, משם שלחו אותי למיון שבו הייתי מאושפזת לחמישה ימים. בעצם בתהליך -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 23.1.2016דנה יקרה. החלפת מטפל/ת איננו דבר של מה בכך ומעורר חרדה אצל רבים וטובים. זהו בהחלט הליך שעלול לסחוט אנרגיה רגשית ש קשה מאוד לתת אותה באופן כללי ובמצב של מצוקה קיצונית בפרט. לכן, חשוב מאוד שהורייך יהיו מעורבים בתהליך של מציאת מטפלת חדשה ואולי גם ניתן יהיה להיעזר בחברים שנמצאים בטיפול ויש להם יכולת להמליץ לך על מטפל/ת. אני מצטרפת להמלצות של גילה : האם יש מצב שבו את יכולה לכתוב את מה שעובר עלייך לסובבים אותך ולתת להם את הדברים בכתב? ראי, כאן הצלחת להעביר לי ואני חושבת שגם לגילה את רגשותייך באופן מאוד בהיר וחד. אני מוצאת את עצמי הולכת ומהר -
Edit תודה:) -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 29.1.2016דנה יקרה. אני בהחלט מבינה אותך. לפעמים המוח שלנו רץ מהר מעבד מנתח משגע. הדבר הכי חשוב שאני רוצה לאמר לך שכרגע יקירה מכל מני סיבות זה לא בשליטתך ואני יודעת שמאוד קשה לך לשאת את זה כי במהותך כנראה את רוצה לשלוט בהכול - להפוך כל פרט קטנטן לידוע מובן ומוכר וזה קשה ומפחיד לגלות שאינך יכולה באמת לשלוט אבל הדבר החשוב הוא שאם תשלימי עם חוסר יכולתך לשלט - כרגע רק כרגע תוכלי לסלוח לעצמך ולהפסיק להאשים את עצמך על מה שהוא אינו בשליטתך. מה דעתך? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 4.2.2016דנה יקרה. מה שלומך?, האם את נוטלת איזה טיפול תרופתי? יש לי כל מני מחשבות לגבי מה שכתבת.... -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.2.2016דנה יקרה. עצוב לי לשמוע שאת חשה כל כך רע. כמה זמן את על התרופות?, יכול להיות שנדרש זמן יותר ממושך עד שתפעלנה. האם היית רוצה שאמליץ לך על פסיכולוגים שמטפלים בהיפנוזה שאולי יוכלו לראותך לפני אפריל? -
Edit שלום אורית, אני נמצאת על תרופות קצת יותר מחודש. רציתי לשאול, אולי כדאי לי ללכת לאשפוז יום במחלקה פסיכיאטרית? מה התנאים לקבלה לאשפוז זה והאם זה עולה כסף? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.2.2016דנה יקרה. צריך לראות היכן נמצא האשפוז הזה - לבקר במחלקה ולראות שהיא מתאימה לך. בעיקרון זה רעיון לא רע בכלל כי באשפוז יום אמורים לקבל הרבה מאוד טיפולים באופן מרוכז וזו גם דרך לעשות איזה פסק זמן בחיים ללא לחץ ולהתמסר רק לטיפול....אבל כאמור, לצערי, לא כל המקומות האשפוזיים זהים ברמת הטיפול שהם נותנים ולכן חשוב לבקר ולקבל המלצות. על מה חשבת?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
הטיפול בטיקים תלוי בעד כמה הם מפריעים לך לתפקוד היומיומי.
יש אנשים, בינהם ילדים, שיש להם טיקים והם חיים איתם בשלום, מבלי לטפל בהם בכלל.
אולי זה נראה משונה קצת לסביבה ולחברים, אבל מתרגלים.
במקרה שהטיקים ממש מפריעים לתפקוד, אזי לרופאים יש כמה אפשרויות לטיפול תרופתי, ואחת מהן היא הריספרידל שמכיל (Risperidone). לא תמיד זה עוזר, ואז הרופא מציע תרופה אחרת ממשפחה אחרת של תרופות, עד שמגיעים לתרופה שהכי עוזרת עם הכי פחות תופעות לוואי, ואיתה נשארים.
לעלון לצרכן של ריספרידל הקליקי כאן.
למידע על נושא הטיקים והטיפול בהם, את
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובדקתי את ההמלצות של UPTODATE לטיפול בהפרעה קונברסיבית/הפרעת המרה (conversion disorder) ומצאתי שההמלצות שלהם, נכון להיום, 18.3.16, הן:
1. קו ראשון - הסברה - לדבריהם הבנת המטופל את מצבו וקבלתו את המצב הרבה פעמים הם צעד גדול בשיפור המצב. ההסברה היא גם למשפחה ולסביבה הקרובה.
2. קו שני - אם ההסברה לא תורמת - או המטופל לא מקבל את מצבו - ההמלצה שלהם היא על טיפול CBT שהוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ואם יש תופעות מוטוריות, כמו הטיקים במקרה שלך, המלצתם היא להוסיף טיפול פיסיותרפי מותאם, עם או בלי CBT, במקרה שה CBT לא עוזר.
3. קו של
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו