ע Edit צעד אחד קדימה ארבע אחורה לא בא לי להתמודד יותר, לא בא לי לדבר יותר על ההתמודדות, להסביר, להרגיש, להבין מאיפה הכל נובע, לא בא לי, לא יכולה, לא עומדת בזה, אין לי כוח, בא לי רק לברוח, לברוח מהתפריט ומהטיפול ומהפסיכולוגית, אני מתחרטת ששיתפתי, שהתחלתי להתפתח, גם אם זה באמת ממש בקטנה, זה גורם לי להרגיש דברים שבחיים לא הרגשתי בעבר ואין לי כוחות להתמודד איתם.. מה אני צריכה את זה? זה עושה לי רק רע, אז אולי המצב הגופני לאט לאט משתפר, עדיין לא ביעד, אבל מתקרבת לשם, אבל ההתמודדות הנפשית מצריכה ממני המון ורק גורמת לי להרגיש רע יותר, אז סבבה העליתם אותי במשקל, אבל אני סובלעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 4 תגובות צעד אחד קדימה ארבע אחורה תוכן<p>לא בא לי להתמודד יותר, לא בא לי לדבר יותר על ההתמודדות, להסביר, להרגיש, להבין מאיפה הכל נובע, לא בא לי, לא יכולה, לא עומדת בזה, אין לי כוח, בא לי רק לברוח, לברוח מהתפריט ומהטיפול ומהפסיכולוגית, אני מתחרטת ששיתפתי, שהתחלתי להתפתח, גם אם זה באמת ממש בקטנה, זה גורם לי להרגיש דברים שבחיים לא הרגשתי בעבר ואין לי כוחות להתמודד איתם.. מה אני צריכה את זה? זה עושה לי רק רע, אז אולי המצב הגופני לאט לאט משתפר, עדיין לא ביעד, אבל מתקרבת לשם, אבל ההתמודדות הנפשית מצריכה ממני המון ורק גורמת לי להרגיש רע יותר, אז סבבה העליתם אותי במשקל, אבל אני סובלת אז מה זה שווה?!? אחרי הפעם הראשונה או השנייה שבאמת נפתחתי לפסיכולוגית שלי, היא אמרה שהיא חושבת שאני בדכאון ושהיא מציעה להפגש פעמיים בשבוע (במקום פעם אחת כמו שהיה עד עכשיו), ולשקול פנייה לפסיכיאטר… רגע! עצרי! לאן את רצה?!? השנייה התחלתי טיפה להפתח ולהגיד שקשה לי אז את עפה למילים גדולות ומפחידות כמו "דכאון" ו"פסיכיאטר", פעם בשבוע ללכת אליה אני מכריחה את עצמי אז פעמיים?!? איך אני אמורה לסמוך עלייך ולהגיד באמת כמה רע אני מרגישה אם את משתמשת בזה נגדי אחר כך?!? ואני יודעת שאולי זה לא באמת נגדי, זה נגד ההפרעה, או ההרגשה הרעה או לא משנה מה, אבל זה מרגיש נגדי, ואני מרגישה מתוייגת ומשוגעת וככה קרובה פשוט לברוח כל עוד נפשי בי מהטיפול הכבד והקשה הזה </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה