הימים שלי מסתכמים בהליכה לבית הספר (לא קורה הרבה), נסיעה לדיאטנית/פסיכולוגית, שכיבה במיטה וקימה רק לארוחות שתכננתי לעצמי מראש…בבית הספר אני כל השיעורים מחשבת קלוריות, משרבטת או ישנה. לא מרגישה שבכלל יש טעם לבוא. אין טעם לשום דבר!! כולם סביבי יוצאים, עובדים ומבלים אפילו לאחים שלי שקטנים ממני יש יותר חיים ורק אני עם עצמי לבד…אני כל כך רוצה לבכות וגם זה לא מצליח לי כי על מה כבר יש לבכות?! הכל ריק אחד ענק