confused

מזמן האכילה שלי מפוזרת ולא מאוזנת.
אובחנתי לפני שנים עם אנורקסיה אבל אני יודעת בוודאות שהפרעת האכילה התחלפה. מרגישה חוסר שליטה מטורף וכבר לא מצליחה לצמצם ולאכול כמו פעם. לא יודעת אם להגדיר את זה כבולמוסים כי כן האכילה היא של מלא פחמימות ונשנושים אך זה מפוזר לאורך היום כשהרוב קורה בערב-לילה שאז אני הכי "משחררת"..אני מתוסכלת ומרגישה רע עם זה מאוד והמשקל בהתאם עולה. לפני הפרעת אכילה אכלתי בדיוק ככה לא בריא ורק זבל במשך כל היום וזה מחזיר אותי לפעם. אני לא יודעת אם זה יש לי עדיין הפרעת אכילה בכלל או שפשוט חזרתי לחוסר שליטה ולצורת אכילה של פעוד...

בגלל שאני לא יודעת איפה לשאול אשאל פה- איך מקבלים קצבה, באיזה תנאים? אם אני מעל 18 סובלת מהפרעת אכילה ואושפזתי בעבר, אני יכולה לפנות לבקש קצבה? למי פונים איך זה הולך ומה מגיע?
תודה מראש!

איך מתפטרים ממנו? מהדבר המעיק הזה שתמיד נוכח, שלא נמצא תחת הקטגוריה של "דכאון" אבל מפריע להכל..? בזמן האחרון המצב רוח ברצפה יותר מתמיד, אני בוכה כמעט כל יום ויכולה להגיע לדמעות רק ממחשבות, גם כשאני באמצע הרחוב...כבר כמה שנים שאני מרגישה רע, יש תקופות יותר ויש תקופות פחות... לאחרונה מרגישה שהגעתי לנקודת שבירה, שהתייאשתי מלנסות ולקוות שמשהו ישתנה. התייאשתי מהעולם הזה, מכל הבעיות שיש לפתור והחיים שלי בכלליות. שום פרט לא מרגיש בסדר,אני יכולה לחשוב שעות על החיים שלי ובכל תחום ודבר הכל רע. אני בטיפול כבר כמה שנים ולכל המטפלות היה לי קושי להעוד...

למה הדיאטניות ממשיכות ומזהירות שבעתיד אם לא נטפל באנורקסיה נעבור לבולמיה?
כי אחר כך זה באמת קורה, רק בלי הקטע של ההקאות אלא רק בולמוסים מגעילים. ואת דיאטנית יקרה, את הקול בראש שלי שמקלל ומשפיל אותי איזה כישלון גדול אני, שאפילו להקיא לא מצליחה...כי הרי לפי מה שאמרת אני אמורה להיות בולמית, להקיא. מבחינתך זה מובן מאליו ולכן זה מבחינתי כישלון צורב ובושה כפולה.
ואולי זאת גם הסיבה למה אני לא מסוגלת לשתף דיאטנית אחרת במה שקורה
שמנה שמנה שמנה
 

למה אין לי שליטה מושלמת? למה אין לי הפרעת אכילה מוגדרת מספיק, לפי ההגדרה המדויקת?? אני עובדת על כולם מוגדרת כאנורטקית עאלקק ונראית שמנה חסרת שליטה. אןכלת ללא חשבון כמעט כל סופש ובשאר הזמן סתם מנסה לרדת במשקל. אבל הנה אני עדיין אותה שמנה. באמת כל כך נמאס לי מהכל! ובכלל לא על זה רציתי לכתוב. רציתי לכתוב שרע לי בפנים, שגם כשטוב כביכול והכל מסתדר מעולה רע עמוק, ומבולבל וכואב...ולמה? אין בכלל סיבה לכל זה, ההורים שלי חיים ושלמים ולא עברתי אונס או מקרה טראומתי אחר...אז למה הגיעו בכלל ההפרעות אכילה?! מה היה כל כך קשה לי בחיים?! באיזו זכות בכלעוד...

היי אין לי אבחון של קשב וריכוז כי לעולם לא עשיתי אף מבחן אבל לכל המשפחה שלי כמעט יש. כבר כמה שנים לפני מבחנים חשובים ועכשיו גם בגרויות אני לוקחת רטלין בקפסולות של 20 מג וזה תמיד עזר מעולה! בזמן האחרון אולי בגלל שאני לוקחת בתדירות הרבה יותר גבוהה, מספר פעמים בשבוע, הרגשתי שהרטלין מפסיק להשפיע טוב..לאט לאט פחות ריכוז ופחות השפעה...עד שכבר התחיל להשפיע על מצב הרוח לרעה וממש הרגשתי דכאון והרגשה נוראיתת של יאוש בכל פעם שלקחתי וזה השפיע גם יום אחרי, כשלא לקחתי רטלין. ולכן התחלתי לקחת 30 מג וזה באמת משפיע מעולה בריכוז רק שיש תופעות לוואי של עוד...

היי אין לי אבחון של קשב וריכוז כי לעולם לא עשיתי אף מבחן אבל לכל המשפחה שלי כמעט יש. כבר כמה שנים לפני מבחנים חשובים ועכשיו גם בגרויות אני לוקחת רטלין בקפסולות של 20 מג וזה תמיד עזר מעולה! בזמן האחרון אולי בגלל שאני לוקחת בתדירות הרבה יותר גבוהה, מספר פעמים בשבוע, הרגשתי שהרטלין מפסיק להשפיע טוב..לאט לאט פחות ריכוז ופחות השפעה...עד שכבר התחיל להשפיע על מצב הרוח לרעה וממש הרגשתי דכאון והרגשה נוראיתת של יאוש בכל פעם שלקחתי וזה השפיע גם יום אחרי, כשלא לקחתי רטלין. ולכן התחלתי לקחת 30 מג וזה באמת משפיע מעולה בריכוז רק שיש תופעות לוואי של עוד...

המצב הנפשי שלי ברצפה בזמן האחרון, קשה לי, אני בוכה הרבה והכל בכללי נראה רע ללא פתרון. אני פשוט לא רואה שום פתרון לבעיה אחת בחיים שלי. אני מיואשת מהכל התעייפתי כבר...העתיד מלחיץ אותי ובהווה רע לי כל כך.
לא מצליחה להיפתח ולשתף את מי שצריך ובמקום זה משתפת באינטרנט למרות שזה לא מועיל. אני מרגישה מפורקת אין לי כבר מילים לתאר..היום לדוגמא עליתי חצי קילו משום מקום אחרי שאכלתי אתמול בצמצום וזה שבר אותי, לא הפסקתי לבכות ובאמת חשבתי על לסיים הכל. המחשבה הזאת נמצאת לאחרונה גם כשאני לא עולה במשקל אבל כשעליתי היום זה רק התחדד הרבה יותר ופשוט הרגשתיעוד...

הייתי רוצה לכתוב ולכתוב אבל אין לי כבר מילים, לא מרגישה כלום למרות שרק לפני שעה הרגשתי על סף פיצוץ מרוב מחשבות ותחושות.
בכל מקרה יש לי שאלה- אם אני מעל 18 מותר לדיאטנית או למטפל לדווח להורים בניגוד לרצוני על פגיעה עצמית שלי? (חתכים)

המצב שלי אפילו לא מוגדר כל כך קשה
אבל אני 3 שנים כבר בתוך זה ולא זוכרת מציאות אחרת. תמיד חשבתי שברגע שבאמת ארצה לצאת מזה ולחיות "רגיל" אני יצליח, שזה לא כזה קשה ומסובך וזה רק הרגלים ועקשנות שלי. עכשיו אני רואה עד כמה אני כלואה, אשכרה הכנסתי את עצמי לכלא, אין בי את הרצון לצאת מזה עוד אבל אני גם לא רואה מצב שבו הרצון הזה יגיע. רע פשוט רע לי. פתאום אני קולטת את הפער בחיים שלי לבין החיים של כולם...הדכאון השתלט עליי ואני לא רואה תקווה, אני רוצה שיקחו ממני את עצמי, את "החיים" שאין לי, את השעות שאני מבזבזת בבית, במיטה, את החרדות ואת המחשבות. עוד...

הימים שלי מסתכמים בהליכה לבית הספר (לא קורה הרבה), נסיעה לדיאטנית/פסיכולוגית, שכיבה במיטה וקימה רק לארוחות שתכננתי לעצמי מראש...בבית הספר אני כל השיעורים מחשבת קלוריות, משרבטת או ישנה. לא מרגישה שבכלל יש טעם לבוא. אין טעם לשום דבר!! כולם סביבי יוצאים, עובדים ומבלים אפילו לאחים שלי שקטנים ממני יש יותר חיים ורק אני עם עצמי לבד...אני כל כך רוצה לבכות וגם זה לא מצליח לי כי על מה כבר יש לבכות?! הכל ריק אחד ענק

אני יודעת שזה לא המקום לכתוב בו את זה אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות. הגיוני שהגוף נדפק לגמרי ולא יכול לרדת יותר במשקל?!! הגיוני שאני אוכלת כמות די קטנה ולא יורדת או לפעמים עןלה מזה?! וזה לא שאני מרעיבה את עצמי שנים ולכן זה קורה...אני רק שנתיים בתוך ההפרעת אכילה שלי, והיו תקופות שאכלתי הרבה יותר. אז איך זה הגיוני?! אין לי כבר לאן לצמצם ואני לא רוצה לצמצם יותר!! אני רועדת מפחד רק על עצמם המחשבה שזהו אני לא יכולה לרדת יותר במשקל. החיים שלי נהפכו לריק אחד גדול, כל המטרה שלי זה לרדת ,זה המשמעות שלי והשקילה בבוקר זה מה שדוחף אותי לקום מהמיטעוד...