הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.ניסיתי כל מה שאמור לעזור..
פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עו"ס, cbt, nlp, הומאופתיה, מיליון סוגים של כדורים במינונים היסטריים,
אפילו באישפוז הייתי..
וכלום..
לא רק שלא עזר.. כל ניסיון שלא מצליח מביא לנפילה יותר קשה.
הרחקתי את כל היקרים לי כדי לא להוות נטל.. כי הם לא באמת יכולים לעזור.. כי הם גם חסרי אונים... כי חוץ מלשלוח לטיפול הם לא באמת יודעים מה להגיד.. וכבר אין לי כוחות!!!
המחשבות על מוות לא עוזבות.. מרגע לרגע מרגיש שזה הדבר היחיד שיכול להפסיק את הייסורים...
-
Edit לא באמת יודעת למה אני כותבת כאן..
מניחה שזה בעיקר כי אני מרגישה שאין לי את מי לשתף... שפה אולי אנשים שעברו את זה כן יבינו..
אולי רק לפרוק..
אני כ"כ רוצה לזעוק לעזרה אבל בד בבד אני לא מאמינה שיש משהו שיכול לעזור...
לא יודעת איך הגעתי למקום הזה.. תמיד היו מיני דיכאונות.. הם תמיד עברו מעצמם כשהגיעה איזה הסחת דעת.. אבל אף פעם לא ככה.. אין טעם לכלום.. אין משמעות.. אין תכלית.. מרגישה כ"כ מיותרת.. שום דבר לא משמח, לא מספק, לא ממלא!
אין מטרות.. אין שאיפות..
רק רצון אחד... ללכת לישון ולא להתעורר יותר.. -
Edit אני כל כך מבין על מה את מדברת , הייתי במצב כמו שאת מתארת 4 שנים. הכי קשות בחיי.
אם בא לך לפרוק קצת את מוזמנת להתכתב בפרטי, אני מבטיח להקשיב לייעץ ולעזור ככל יכולתי
יואב -
Edit
אוראל-נבון טיפול רגשי והתנהגותי בהפרעות אכילה ודימוי עצמי לנשים ונערות, בגישה אלטרנטיבית. קליניקה בעיר רחובות. אוראל נבון 054-8596493 אתר הבית בכתובת: www.orelnavon.comחבר קהילה · 22.8.2016שלום לך,
כואבת את כאבך מרחוק.
כמעט לכל אדם בחיים יש תקופות כאלה. ארוכות יותר או פחות. אם אצלך זה נמשך כבר כמה שנים סימן שלא הצלחת להתרומם.
לפעמים המצב הנוכחי הכואב פחות מצריך מאמץ מלקום ולהתמודד , או שאין בנמצא סיבה מספיק טובה או - "הסחת דעת" כמו שקראת לזה שתספק לנו כוחות נפש לצאת מהמצב.
כי כל טיפול שאדם עובר (חוץ מטיפול תרופתי) לא יועיל, אם לאדם אין רצון מספיק חזק לצאת מהמצב.
את כח הרצון ניתן לייצר, או אם קיים ניתן להגביר אותו ע"י טיפול מתאים.
תראי יקירה, המצב הנפשי הקשה שאת נמצאת בו לא נותן לך מנוח וחוסר ההצלחה בטיפולים שני -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 23.8.2016שלום יקרה,
אני מאמין שיש לך את הכוח, כי את איתנו ואת מחפשת את הדרך, אכפת לך זה אומר שיש לך עדיין תקווה. האם בכל הטיפולים שעברת הרגשת שינוי כלשהו ולו קטן? האם הצלחת להתחבר לאחד המטפלים בשלב כלשהו בדרך? -
Edit
אוראל-נבון טיפול רגשי והתנהגותי בהפרעות אכילה ודימוי עצמי לנשים ונערות, בגישה אלטרנטיבית. קליניקה בעיר רחובות. אוראל נבון 054-8596493 אתר הבית בכתובת: www.orelnavon.comחבר קהילה · 23.8.2016היי ,
ניתן לעשות את זה בטיפול או ,בעצמך. את צריכה למצוא בעצמך נקודת כאב שהיא יותר חזקה מהכאב הנוכחי, משהו שידרבן אותך בתור התחלה ושתהיה לך מוטיבציה אפילו אם קטנה ביותר אבל ממנה תתחילי להציב יעדים קטנים שאם תעמדי בהם יגבר כח הרצון שלך להצלחה.
נקודת כאב לדוג' היא: איזה אמא אני אהיה אם אמשיך כך? איזה דוגמא ילדיי יראו? איזה אישה אהיה לבעלי?
לצערי אינני מכירה אותך באופן אישי, ולכן כרגע רק את יכולה למצוא נקודה שתכאב לך יותר מהמצב הנוכחי ותדרבן לפעולה קטנה.
זו ההתחלה.
אשמח אם תשתפי אותי כשתמצאי כזו .
בהצלחה
אוראל -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 23.8.2016בילב יקרה,
זו אכן נשמעת חוויה נוראה, אשפוז כפוי פוגע בבסיס החוויה של השליטה. צר לי שכך נגמרה הפגישה עם הפסיכיאטרית. כנראה היא חששה מאוד לחייך אך אותך זה בודאי לא מעניין וגרם לך לאבד אמון.
נזעי חשמל הם אכן פתרון מצוין שיצא לו שם רע בגלל סרטים וכו. הסיבה לאשפוז היא שזה נעשה בהרדמה.
האם שקלת לנסות אשפוז יום? זו סביבה תומכת עם טיפול נפשי ופסיכיאטרי צמוד. -
Edit
אוראל-נבון טיפול רגשי והתנהגותי בהפרעות אכילה ודימוי עצמי לנשים ונערות, בגישה אלטרנטיבית. קליניקה בעיר רחובות. אוראל נבון 054-8596493 אתר הבית בכתובת: www.orelnavon.comחבר קהילה · 23.8.2016כואב לי מאוד מאוד לקרוא מה שאת כותבת! אבל אסור לעולם לעולם להתייאש , זו לא ברירה ולא אופציה,
האם קיימת נקודת עונג שתניע אותך? משהו שהוא אפילו בגדר חלום...? משהו טוב שהיית רוצה שיתממש...?
איני יודעת בת כמה את אבל החיים לפנייך ומגיע לך כמו לכולם לחיות ולחוות , להתרגש, להיות שמחה בלי סיבה מיוחדת,
מגיע לך לצאת , ליהנות, להיות בקשר עם אנשים, מגיע לך לחיות במלוא מובן המילה!!! וכל עוד שאת חיה נושמת קיימת ההזדמנות לשנות לשפר ולתקן - קיימת!!! אבל אני יודעת שכרגע הכל "גדול" עלייך.
מחכה לתשובתך,
אוראל -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 23.8.2016אם יש לך כוחות וזה לא חייב להיות היום, אשמח לשמוע על חייך ומה הוביל לתקופה הזו שהחלה לפני שנתיים. אם תעדיפי אפשר גם בפרטי -
Edit כמה קשה לקרוא את מה שאת כותבת, את צודקת מי כמוני יודעת שחוץ מאיתנו, אלה שחוו על בשרם את הדיכאון, אף אחד באמת לא יכול להבין את ההרגשה הנוראית הזאת... לכן מה שאני מציעה לך זה קודם כל להיעזר בנו.. אולי לפחות בהתחלה. כשאני הייתי בתחילת התהליך, לא הייתי מסוגלת לדבר עם אף אחד, בטח לא עם אלה שהיו אומרים לי שהכל בסדר, שאני בסך הכל צריכה להשתחרר ולחייך והכל יסתדר אין לי מה לדאוג.. מה הכל בסדר?? אני רוצה להיעלם מהעולם.. איך לחייך? בכוח? איך להשתחרר שהראש שלי לא מסוגל לחשוב על שום דבר קליל? ובגלל זה אני לא אגיד לך שהכל בסדר.. עם תחושות אי אפשר -
Edit ... -
Edit אני אמנם סובלת מחרדה ולא מדיכאון אבל זה קרוב כי כתוצאה מהחרדות מצב רוחי ירד מאוד ומאוד מבינה אותך. גם אצלי לא ממש מבינים מה אני עוברת. אחרי כמה התקפים גם מי שהבין אותי התרחק ונמאס לו לשמוע שעוד פעם הייתי במיון ולמה אני בכלל נוסעת לשם אם אני יודעת שזו חרדה ולא משהו פיזי. הם גם די שופטים אותי שלא לקחתי את הכדור שהרופא נתן לי ולא מבינים עד כמה תופעות הלוואי היו קשות שנאלצתי להפסיק. לדעתי עדיף לך לדבר רק עם אנשים שעברו דבר דומה ויכולים להכיל את הקושי הנפשי שאת עוברת מתוך מה שהם חוו ולא מחייב שתהיה הפרעה דומה. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 26.8.2016הי יקר. ספר על הדיכאון הזה. מתי הוא התחיל?, למה?, מה עבד ומה לא עבד לך בטיפולים?, בוא ננסה לחשוב ״מחוץ לקופסה״. דרך אגב, האם ניסית את הקסדה? ספרי גם איזה תרופות לקחת? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 27.8.2016אוי יקרה. מה שאת מתארת הוא גיהנום אמיתי. אני לחלוטין מבינה איך הגעת למקום הזה של יאוש וחוסר תקווה. מניסיוני העשיר אני מכירה לא מעטים שעברו דרך חתחתים דומה והפתרון הוא מאוד יחודי לכל אחד כך שלא ממש ניתן לשחזר ממקרה אחד לשני. האם לך יש קצה חוט לגבי דבר מה שיכול לסייע?, מהן המחשבות שלך בעניין?, בת כמה את?. מניסיוני, הדיכאון בדרך כלל איננו מגיע סתם כך משום מקום - ישנו למטה גוף כאב גדול שלא משתחרר אלא הולך וגדל עד שהוא מכריע את האדם. האם יש לך מושג לגבי גוף הכאב שלך? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 27.8.2016קראי מה שיואב יו כתב... הפוסט שאחרייך -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 28.8.2016יקרה. עברתי על התרופות שלקחת ורובן מאותה המשפחה, פרט לרמרון. כיום, ישנה בדיקה גנטית שנמכרת ע״י חברת כצט האומרת לאיזה תרופה תוכלי להגיב טוב ואם הכי פחות תופעות לוואי. כדאי לנסות. בנוסף, אם תחליטי שיש לך אומץ לנסות שוב אני ממליצה לך להתחיל ( תחת ליווי פסיכיאטרי) במינונים זעירים זעירים ולהעלות אותם בהדרגה. בנוסף, ישנו טיפול הנקרא ״ לנשום שינוי״ שעובד דרך הגוף עם לחצות עזות באיזור החזה שמשחררת ממש פיזית את הכאב שהצטבר שם. כשאני קוראת מה שאת כותבת יש לי הרגשה שמשום מה את צריכה להתחיל לעבוד על עצמך דרך הגוף. מה דעתך? יכול להיות שהמדיום של ט -
Edit הי :), חשבת אולי להתנדב,מניסיון זה משפר את הרגשה. -
Edit אשמח מאוד לדבר איתך בsms או ווטסאפ או משהו בסגנון, אני בדיוק כמוך 6-8 שנים של בעיות, שהגדולה מבינהן זה חוסר רצון לכלום, ממש כמוך, מתערב איתך שניסיתי יותר תרופות חח סתם, אבל כן. כרגע אני במין מצב זמני בסדר, שלא ארחיב פה על העניין (לא משו לא חוקי). פיתרון מוחלט ממש אין לי.
דברי איתי אם את מעוניינת -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 29.8.2016קשה לך להאמין ולבטוח, האם את חושבת שמנסים לפגוע בך או שסתם מבטיחים לך הבטחות? -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 31.8.2016ביליבי יקרה,
לא הייתי במצבך, אבל פגשתי לא מעט אנשים שהסבל היה קשה מנשוא עבורם. אני לא חושב שיש נוסחה אחת או הבטחה שהכול יהיה מאחורייך אבל אני מרגיש בדבריך רצון להיאחז, למצוא קצה חוט לפתרון. אני לא חושב שאת רוצה למות אלא פשוט לא רוצה לסבול יותר. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 1.9.2016יקרה. בכדי להגיע למקום שאת רוצה להגיע צריך לעשות עבודה. אני יכולה לאמר לך על עצמי שלאורך כל חיי אני לומדת ולומדת ומתנסה וחווה ומחפשת את השימחה והטעם. לפעמים הם באים באופן טבעי ולעיתים ישנן תקופות שלא.... ואז ישנו כאב ולצערי ( ניסיתי גם) שכיבה מתחת לשמיכה רק מחמירה את הדברים והצד האופטימי הוא שלמרות כל הקשי כשיוצאים לחפש הרבה פעמים מוצאים.... אפילו דברים שלא דמיינת למצוא.
כמו שכתב לך יואב לא הייתי מוותרת על נסיון תרופתי וישנם רופאים שהם אלופים במציאת הרכבים מתאימים וגם לא על מטפל / מדריך/ מנחה שתרגישי שיכול להוביל אותך למקום הנכון ודרך -
Edit ! -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 3.9.2016ספרי קצת עלייך היום. מי תומך בך?, איך את מעבירה את היום?, האם היה באיזשהו שלב שיפור?, האם חווית הקלה במהלך הזמן הארוך הזה של הדיכאון? -
Edit דיברנו בפרטי גם, שגם אני בעיה דומה מאוד, אבל עכשיו שאני קורא את התגובה הזאת שאת רושמת שפעם היית תמיד בעשייה + היית מצליחה, זה מעורר לי סימן שאלה למה המקור הבעיה.
אולי דילגת על השלב הפשוט של בדיקת דם?
או שלא תיארת לרופא את כל הבעיות, ובהתאם הבדיקת דם הייתה מצומצמת יותר?
אולי פשוט מדובר פה בחוסר גדול של ברזל / b12, הויטמינים שנחוצים מאוד לתפקוד תקין. -
Edit אני כל כך מזדהה ומבינה אותך! את הרצון הזה לא לצאת מהמיטה, את חוסר הכוחות, את הייאוש.. אני ניסיתי משהו, אולי הוא יועיל גם לך.. אני פשוט מכריחה את עצמי לצאת מהמיטה, קמה לעבודה כל בוקר, מהעבודה אני הולכת ללימודים (בכל פעם שאני מסיימת לימודים בנושא מסויים אני כבר נרשמת לקורס אחר, גיל 20 וכבר עם 7 תעודות ודיפלומות..), ומהלימודים לים לריצה או לחדר כושר או לחברה וככה כשאני מגיעה הביתה אני כל-כך עייפה ומותשת שאני ישר נרדמת, לא נכנסת למחשבות..
זה נורא קשה, אני יודעת, אבל אני מכריחה את עצמי וכשאני מוותרת לעצמי, יש את מי שמכריח אותי כדי שלא אשאר -
Edit כן, הדיכאון מופיע באמצע החיים, אבל בדרך כלל אפשר להצביע על הגורמים שלו, טראומה וכדומה. אבל את אומרת שלא היה טריגר. -
Edit אני ממש לא מדהימה! אני פחדנית, אני בורחת, מהמחשבות, מהתמודדויות, מעצמי בעיקר..
אני גם מאוד מזדהה עם הרצון והייחול לאסון הזה כי גם אני מייחלת אליו ובגלל זה אני לא נותנת לעצמי לשקוע כי בנסיון האחרון הבנתי כמה שבעצם המעשה אני לא פוגעת בעצמי, במקרה הכי גרוע אני מתה וזהו, אבל מכמות האנשים שכעסו עליי ודאגו הבנתי שאני פוגעת בהם בעצם וזה לא פייר מידי.. -
Edit בילי היקרה, גם אני הייתי במקום שהיית בו...החוסר אמפתיה של האנשים...האי הבנה של המשפחה...השנאה העצמית היוקדת...השנאה לאנשים ולחיים ...הרצון שהכל ייגמר המחשבות בלופים אינסופיים שאוכלים לך כל יכולת לשמחה או סתם לרוגע ולריכוז...
וגם אני עברתי מיליון טיפולים וסדנאות ועשרות אלפי שקלים שהלכו לפח... ובסוף הגיעה הישועה :)
אין לי שום אינטרס אני אומר לך את האמת וזוהי האמת לאמיתה -- יש בך נשמה. אנשים שקצת יורת גבוהים רוחנית ועם נשמה גבוהה בדרך כלל יותר רגישים לדכאון,הנשמה לא מקבלת אור מהבורא הכל נסגר והחוויה היא דכאון קשה ומחשובת שליליות.איך מכניסי -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 11.9.2016בילי יקרה,
ממשיך לקרוא את דברייך ולחשוב על הסבל הרב שאת חווה. על כך ששום דבר לא מצליח למלא את החסר ותחושת חוסר המשמעות השתלטה על כל פינה בחייך.
חשבתי על החוויה שתארת שאת לובשת תחפושת בכל פעם שאת חייבת לפגוש אנשים. מדוע את עוטה אותה? מה יקרה אם לא תהיי מתוקתקת?
נשמע שאת עושה הכול בכדי להיות טובה וטהורה, האם זה תמיד היה ככה?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit וואי כמה שאני מבין אותך , תזכור דבר אחד שאולי יכול להחדיר בך ולו טיפה אחת קטנטונת של תקווה ואופטימיות אתה לא לבד במערכה הזאת , כך גם אני ויש עוד רבים טובים אחרים ! ספר קצת על עצמך בן כמה אתה , מה אתה עושה'/עשיתה בחיים , ומתי כל הבלאגן התחיל ? ולמה זה התחיל אם אתה יודע כמובן -
Edit כרגע אני לא עושה כלום חוץ מלהיות במיטה. זה התחיל לפני שנה וקצת, אין לי מושג למה.. לא משהו ספציפי.. זה פשוט קרה... הכל איבד משמעות ולא מובן לי מה הטעם להמשיך בכוח?.. אין לי הנאה מכלום, ושום דבר לא מעניין אותי.. זה רק מעציב אותי יותר לדעת שיש עוד רבים שחווים את מה שאני חווה.. הכאב הזה כאילו בנפש, אבל מכלה את הגוף.. והוא בלתי נסבל. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 23.7.2015ביליב יקרה. זאת אכן מנהרה של גיהנום וכאשר מצויים בתוכה נבלעים בחושך ולעיתים קרובות מפספסים דרכי יציאה. ספרי קצת יותר על עצמך ובכל זאת מעט על השנה שקדמה לפריצה של הדיכאון הזה. האם את מוכנה לנסות פתרונות לא שגרתיים? -
Edit איבדתי אמונה שקיים משהו שיכול לעזור.... מה זה אומר פתרונות לא שגרתיים? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 25.7.2015ישנם טיפולים שהם פחות קונבנציונאליים מהטיפול הפסיכולוגי השגרתי אבל צריך להיות מוכנים לנסות אותם וללכת איתם... -
Edit האמת שאין בי מוכנות לנסות כלום... אני במצב של יאוש וויתור קיומי.. לפני כמה ימים כבר החלטתי לשים לזה סוף... שלחתי הודעות פרידה לקרובים שלי וזו היתה טעות כי לצערי מצאו אותי מהר משחשבתי ולא הספקתי לבצע... לא ברור לי מה הסיבה לשיתוף כאן.. אין בי אמונה שמשהו יכול לעזור.. אולי כי אף אחד בחוץ לא מבין עד הסוף מה עובר עלי באמת... -
Edit היי בילבי, אני מזדהה עם 'הקיר השחור' ותחושת האין כניסה בכל מקום. אמנם לא הייתי במצבך, אבל אני יכול לדמיין את ממדי הגיהנום. אני חושב שאולי העובדה שאת כותבת כאן היא עדות לרצון שלך במפלט, בדרך לרדת מהעץ ולמצוא את הכוחות להמשיך הלאה ולהתמודד בחיים האלה. כולנו סופגים המון אכזבות, קשיים וכשלים. מה הוביל אותך לשנה הנוראה הזו? תוכלי לספר לפחות קצת? -
Edit אין לי מושג מה הוביל לזה... פשוט פיתאום מצאתי את עצמי בלופ הישרדותי.. לקום כל בוקר בשביל ללכת לעבוד בדברים שלא מספקים או ממלאים רק בשביל שתהיה אפשרות להמשיך להתקיים במציאות שלא טוב לי בה... ולא משנה כמה ניסיתי לחשוב מה כן יכול לספק או למלא ולא משנה מה ניסיתי כדי למצוא דברים שמשמחים או גורמים הנאה ולא משנה כמה חברים ומשפחה ניסו לעזור.. הכל נשאר ריק... חסר טעם... פיתאום הכל נראה לי מיותר... בעיקר הקיום שלי. הרצון היחיד שמלווה אותי 24/7 זה הרצון למות. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 30.7.2015ביליב יקרה. את בהחלט עוברת גיהנום ולצערי רבים כאן דווקא יכולים להזדהות ולהבין מה את עוברת. נשמע שאת מאוד מאוד בודדה. מי תומך בך בתקופה זו?, ממתי התחלת להרגיש כך?, מה היה לפני המנהרה השחורה הזו? -
Edit יש לי משפחה וחברות שתומכות אבל אף אחד לא באמת מבין או יכול לעזור. לפני כמה ימים הייתי אצל רופאה והבעתי הסכמה להצעה שלה לטיפול בחשמל בתנאי שאוכל לחזור כל יום הביתה, היא טענה שאי אפשר וכמה שעות אח"כ הסתבר שהיא דיברה עם פסיכיאטר מחוזי שהוציא לי אשפוז כפוי. היום קיבלו עירעור שלי ושיחררו אותי אבל הימים שעברו עלי באשפוז היו גיהנום!!! זו החוויה הכי קשה וטראומתית שעברתי בחיים שלי וזה העמיק את הדיכאון שהיה גם ככה קשה בכמה רמות. אני מרגישה ממש אבודה, מצד אחד שום דבר לא עוזר, מצד שני אחרי הסיוט הזה איבדתי סופית אמון במערכת... זה מרגיש כמו מבוי ס -
Edit אפשר לדעת מה היה כל כך טראומתי וכל כך גיהנום באשפוז שעברת ?
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 31.7.2015ביליב יקרה. מה שאת כותבת זה פשוט נורא...האם תוכלי לקבל את הטיפול בחשמל ללא אישפוז?, האם ניסית את התרופה אביליפיי ? וזיפרקסה? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 31.7.2015ישנו טיפול באמצעות נשימות, קראי אצ "לנשום שינוי", נשצע פשוט אבל מאוד עצמתי.... -
Edit ביליב קודם כל אותם אנשים ששהו יחד איתך באשפוז במחלקה הראשונה הם אנשים מסכנים שסובלים מאוד אנשים חולים. הם לא אשמים שהם כאלה לא בחרו זאת , שנית אם למצוא היגיון שאשפוז שכפו עלייך זה כי דאגו לשלומך שלא תפגעי בעצמך באיזשהו דרך ... ציינת "רק דיכאון" יש לי .. זה מספיק וזה המון , ואת יכולה לקחת מאותו לילה קשה שעבר עלייך דבר טוב , קבלת פורפורציות לגביי מצבך שהוא לא עד כדי כך נורא ביחס לאנשים חולים בדרגות קשות יותר !!
חשבת לנסות אולי אשפוז במחלקת יום ?? שבאים בבוקר והולכים הביתה בצהריים ועוברים טיפול פרטני ואינטנסיבי עם הרבה שיחות , קבוצות טי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 1.8.2015הי יקרה. לעיתים באשפוז יום הטיפול יותר אינטנסיבי ולכן יש לו אפקט טוב יותר. יתרון נוסף, שרואים אותך בכל יום והרבה פעמים למישהו מהצוות עולה רעיון של משהו שלא נוסה קודם. אני מבינה את הכעס והכאב יחד עם זאת, נסי להיות יותר פתוחה ולראות אם את כבר שם מה את יכולה להרוויח מן העניין. לעיתים זה לא יאומן מאילו מקומות מגיעה הישועה..... -
Edit ביליב,
אני לא מבינה אותך ואני לא אומרת את זה כי אני חסרת רגישות, אני אומרת את זה כי בעיניי רגישות היא לפעמים לוותר על איך שאני נראית מהצד ולומר את מה שאני באמת מרגישה. אתה מבין, יכולתי לכתוב לך "בילב היקר, אני מבינה אותך" אבל אני מרגישה שזה רק יגביר את התסכול שלך. אני כן מבינה שלא טוב לך אבל אני לא יכולה להבין אותך ממש. מעבר לזה, המטרה שאני כותבת לך היא לא כדי להצטייר כבנאדם טוב. אין לי צורך לכתוב לך עצות שכבר בטח שמעת מליון פעם כדי להרגיש שעשיתי מעשה חיובי. הדבר היחיד שאני רוצה זה לכתוב לך את הדיעה הסוביקטיבית שלי, ולא כי אני רוצ
-
Edit 5 חודשים עברו מאז שכתבתי כאן את הפוסט הזה..
המצב רק נהיה יותר גרוע... כל מה שאני מנסה לעשות (טיפולים מכל מיני סוגים, מפגשים עם חברים, עוד ועוד כדורים, הליכות וכל זה אחרי האשפוז שעברתי במשך חודשיים) לא רק שלא עוזר.. אלא גורע...
חוסר האונים עולה לדרגות חדשותהמחשבות על הרצון למות רק מתגברות... כמו הבכי!



- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושמח לקרוא שאת מחפשת דרך להתמודד עם הסבל הנורא. תחום ה DTMS אכן תחום מרתק עם פוטנציאל גדול אולם מהמידע שאני מכיר כרגע נראה שהוא יהיה יותר יעיל בטיפול במחלות דוגמאת אלצייימר ומקרים בהם ישנה ירידה קוגניטיבית. אמנם ישנו טיפול מאושר לדיכאון אך מהמידע שאני מכיר גם אצל המטופלים שיש תגובה לדיכאון לרוב האפקט לא נשמר לאורך זמן. אני יודע שיש מחקר שנערך באיכילוב עם דיכאון וקטמין (תרופה נוגדת כאב ששימשה בעבר לטיפול בכאב לסוסים), נראה שיש משהו במנגנון התרופה שיעיל. החסרון הוא שגם אם אצליח לסייע לך להיכנס למחקר לא נדע אם את בקבוצת המחקר או
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו