יש כרגע, יותר מדי דברים שמציפים. זכרונות, מחשבות, רגשות, פחדים… והרצון לברוח לאוכל חזק. וכל משפט מהווה טריגר, וכל רגע מהווה אתגר.
בפעם הראשונה בחיי סיפרתי למישהו על מה קורה בבית באמת. לשלוש, ליתר דיוק- ליועצת, למחנכת שלי מהחטיבה (שנורא דואגת לי באופן כללי וכרגע בכלל והיא שמה עין עליי, מחפשת כל הזמן את הסימנים לזה שאני לא אוכלת כדי לתפוס אותי ולשמור עליי. נורא דואגת שיהיה לי טוב, שאשמח, שארגיש בטוחה ורגועה…) ולמחנכת שלי, הבוקר, אחרי שהמחנכת מהחטיבה התעקשה שהיא צריכה לדעת ואמרה לה לדבר איתי דחוף.
והפער בין מה שהוא אומר עליי לבין מה שהן וכ