אני כל כך מפחדת שזה יהיה ככה לנצח, שאני לא אצליח לשחרר אף פעם… תהליך ההחלמה לא הולך ונהיה יותר קל, להרגשתי הוא רק הופך להיות קשה יותר ויותר.. אז יש עליות ומורדות, יש ימים יותר טובים ויש ימים נוראיים שאין לי כוח לכלום, אין לי חשק לכלום, אני רק רוצה להיעלם לחלוטין.. אני מתביישת בעצמי, בקושי שלי, הקושי הזה לאכול, לעלות במשקל, ובכל זאת להמשיך, ואולי זה כי אני לא מאמינה בצדקת הדרך? שאני לא באמת מאמינה שאני יכולה לנצח את ההפרעה הזו ושהדרך להחלמה נראית לי כל כך קשה ובלתי אפשרית שאני בוחרת לא להאמין בה כי היא קשה לי, לאו דווקא בגלל שאני חושבת