היא צועדת.ראשה מורכן.היא לא מרימה אותו אפילו כדי לראות מה מצפה לה בדרכה.כי היא יודעת שזה יהיה כואב.היא יודעת כבר מה יהיה.היא לא מאמינה שיש לה משהו טוב לראות אם היא תרים את ראשה.והיא צודקת.
היא ממשיכה לצעוד.עוד אבן נזרקת לעברה.היא שוב נעצרת.היא שוב עומדת עם ראש מורכן,חסרת אונים מול הייאוש.
היא ממשיכה לצעוד.עוד גומה באדמה גורמת לה ליפול.היא שוב יושבת על הרצפה.עם ראש מורכן,חסרת אונים מול הכאב.היא ממשיכה לצעוד.הפעם בשארית כוחותיה,גוררת את עצמה בהמשך הדרך,למרות שהיא יודעת שמצפה לה רק כאב בחיים.אבל אין לה ברירה.היא נופלת לבור עמוק.חשוך.קר.היא