למה אני תמיד משקרת למי שרוצה לעזור לי? אני מחכה שיהיה מישהו כזה,ועד שיש מישהו שבאמת ובתמים רוצה לעזור ובאמת אכפת לו,אני משקרת שהכל בסדר,שהמצב לא הידרדר,שהמצב רוח רק מדי פעם רע..
כשהאמת היא שאני כבר לא יודעת מה לעשות,שהמצב מידרדר מהר מדיי,והמצב רוח שלי באופן קבוע בריצפה.אז מה לא בסדר בי שאני משקרת ככה? זה כבר תגובה אוטומטית 'הכל בסדר'..ואז להיות עם תחושה של פיספוס..למה האנוכיות הזו?