ע Edit לא יכולה אחרת אני לא יודעת איך אני מרגישה, לא שמחה לא עצובה, אין לי רגעי אושר קיצוניים ואין לי רגעי עצב קיצוניים, אולי קצת אפאטית. הכל לא מצליח אבל אני כאילו לא מחוברת לזה, אני רק יורדת במשקל כבר איזה שבועיים, די הרבה, אחרי שהתקרבתי למשקל יעד, עכשיו אני רק מתרחקת ממנו. אני לא אוכלת מספיק, אני יודעת, אני מרגישה את זה, הגוף חלש יותר, אני יותר קצרה לכולם, בימים האחרונים התחילו גם הסחרחורות, אין לי כוח לעשות כלום, אני רק מחכה שהזמן יעבור.. לא ממש מצליחה להתרכז בשום דבר, אני יודעת שזה גרוע, אני יודעת שאני צריכה לאכול ולהפסיק להשקל, לצאת מהאובססיה המעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 1 תגובה לא יכולה אחרת תוכן<p>אני לא יודעת איך אני מרגישה, לא שמחה לא עצובה, אין לי רגעי אושר קיצוניים ואין לי רגעי עצב קיצוניים, אולי קצת אפאטית. הכל לא מצליח אבל אני כאילו לא מחוברת לזה, אני רק יורדת במשקל כבר איזה שבועיים, די הרבה, אחרי שהתקרבתי למשקל יעד, עכשיו אני רק מתרחקת ממנו. אני לא אוכלת מספיק, אני יודעת, אני מרגישה את זה, הגוף חלש יותר, אני יותר קצרה לכולם, בימים האחרונים התחילו גם הסחרחורות, אין לי כוח לעשות כלום, אני רק מחכה שהזמן יעבור.. לא ממש מצליחה להתרכז בשום דבר, אני יודעת שזה גרוע, אני יודעת שאני צריכה לאכול ולהפסיק להשקל, לצאת מהאובססיה המטורפת הזו על המשקל ולהתמודד עם המציאות. המציאות הזו שבה אני חולה, שבה אני לא יכולה לסמוך על עצמי, שבה ההפרעה בפול ווליום ושאסור לי להקשיב לה. אני יודעת שאני צריכה לשתף את המטפלות שלי, אני מניחה שהן יודעות גם בלי שאגיד, הדיאטנית שאלה אותי מה קורה? כי אין סיכוי שאני יורדת כשאני אוכלת את התפריט ועוד די מהר יחסית.. רציתי להגיד ולהסביר אבל פחדתי, נראה לי שבעיקר פחדתי להגיד את זה בקול רם ולשמוע את עצמי אומרת את זה, כי אז זה כבר אמיתי ומוחשי- יש הידרדרות. אבל גם פחדתי מהתגובה שלה, שהיא תעלה עוד יותר את התפריט, שהיא תדאג, שהיא תשאל שאלות ספציפיות, שהיא תערב את כולם, אז חזרתי לשתיקות, אני שונאת את זה, אבל אני פשוט מרגישה שכרגע אני לא יכולה אחרת. לא יכולה לאכול יותר, לא יכולה להתאמן פחות, לא יכולה לשתף, לא יכולה להסביר, אני צריכה הפסקת אש מהמלחמה הזו, בא לי רק לשקוע ולשקוע מצד אחד, מצד שני אני גם נורא פוחדת מזה. אני צריכה עזרה, אני צריכה עצה, אני צריכה שמישהו יעורר אותי, יזכיר לי את צדקת הדרך של המלחמה הקשה הזו, אולי הכי קשה שהייתה לי בחיים… </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה