נתתי לעצמי להרגיש את העצב שיש שם. יש שם עצב… נתתי לו להיות, ונתתי לעצמי לחוש אותו. עלו כל מני תחושות בגוף, אולי גם דימויים וזכרונות. העצב התחלף, והפך לתסכול, תסכול עצוב, עצבני, עייף, כמו אומר נואש רציתי להיות איתו. שאלתי אותו למה הוא כל כך מתוסכל, ועלתה לי תשובה שגרמה לי להבין, לא רק באופן שיכלי, את המהות של התסכול. כלומר למה החלק הזה בתוכי מרגיש כזה עצבני ומתוסכל. הבנתי שאם אני אתאמץ פחות, באותו הקשר שמעסיק אותי, כל הנושא הזה יכול להיות פחות מתסכל…