שלום לכולם,

אני קורא בפורום כבר כחודש, מתוך צורך להזדהות עם המצב שאני נמצא בו. 
כשאני קורא לבטים של אנשים פה, בא לי לחבק את כולם ולומר להם שהכל יהיה בסדר.
אני מרגיש שכולנו ממש באותו מקום, למרות שהנסיבות מגוונות.
ברור שלעצמי הרבה יותר קשה לומר שיהיה בסדר.

אספר קצת.
אני בן 35, ועברתי לגור עם חברה לפני כחודשיים. הייתי בתקופה מאוד שלמה ושלווה בחיים שלי לפני המעבר (אולי הכי שלמה). אהבתי אותה מאוד, והרגשתי שזה פשוט זה.
מאז המעבר (פעם ראשונה שאני עושה את הצעד הזה, בגלל פחד ממחויבות שאני יודע שקיים אצלי), אני בדיכאון עמוק. מוטרד, חושב על העתי