עכשיו מה? - כמוני

אור 0 · 2016-11-30T13:26:02+02:00

אני כבר ביעד, חצי קילו לפה חצי קילו לשם, אבל ביעד כבר כמה שבועות. כן, התפריט עדיין סיוט, הוא לא נהפך ליותר קל אבל אני כבר מתרגלת אליו איכשהו.. הגוף פחות או יותר התייצב, אז נכון, אני כבר לא מתעלפת, הרבה פחות חלשה פיזית שזה באמת מדהים. עכשיו גם אישרו לי לעשות קצת ספורט, לאט לאט, וחיכיתי לזה מלא אז זה דווקא עושה לי ממש טוב. אני בטיפול כבר כמעט שנה, עם כמה הפסקות ושינויים, זה עדיין קשה לי, נורא מביך כל פעם מחדש, במיוחד אצל הפסיכולוגית שם אין ברירה אלא לדבר. הסבירו לי שהאנורקסיה היא בעצם מנגנון הגנה, שמלכתחילה היא הגיעה כדי "להגן" עליי: להסיח את המחשבות, ליצור תחושת שליטה, הצלחה וכו'. עד שכבר לא, עד שהיא לאט לאט השתלטה והחלה ליצור מלא מלא נזקים אחרים. אוקיי, אני יכולה להבין את ההגיון הזה, אני גם באמת יכולה לראות איך היא עשתה לי טוב ולכן כל כך קשה לי להפרד ממנה. אבל עכשיו שאין לי ממש אמירה במה לאכול, שאני אוכלת לפי התפריט, שאין לי כבר את הסיפוק הזה של ירידה במשקל ועמידה בפיתויים, מה עכשיו? כאילו אין לי מנגנונים אחרים, אין שום דבר שגורם לי להרגיש טוב כמו שהירידה במשקל ותחושת הרזון גורמים לי. אז בסדר, אני מבינה שלחזור לצום ולצמצם זו לא אופציה כי בטווח הארוך זה דופק הכל, כי גם בטווח הקצר זה דופק הכל, ואני באמת לא רוצה לחזור לתחושות הגופניות הקשות שהיו לי כשהייתי 10 קילו פחות. אבל מה עכשיו? אני קצת מרגישה שאני מתרגלת לסבל שבהחלמה אבל שאני כן רוצה להרגיש טוב יותר גם רגשית ונפשית. אני כן רוצה "מנגנונים" חדשים שיגרמו לי להרגיש טוב יותר. כי סבבה, עליתי במשקל, אני ביעד, השיער פחות נושר, עוד לא חזר לי המחזור אבל הבנתי שזה עניין של זמן ועל פניו אני אמורה להיות בטוב יותר. אבל אני לא, זה לא מרגיש החלמה, זה מרגיש אולי החלמה פיזית אבל ממש קשה לי עם עצמי, אני שונאת את הגוף שלי ושונאת את כל השומן שנערם עליי בשם ההחלמה הזו ואני לא מוצאת דרך כל כך לחיות עם זה בשלום. זה יהיה ככה לעד? או שאולי לא, ואם כן אז אולי אני פשוט אתרגל לזה, לא יודעת אני לא רוצה להתרגל לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי כל כך, אני רוצה לחיות בטוב ובשלום אבל אני לא יודעת איך עושים את זה, אני לא בטוחה שזה אפשרי בשבילי...