ג Edit נשברתי!… אני מפחדת… הצילו… לפני חודש וחצי עברתי משהו… גם בגיל 10 עברתי דברים לא משוטים שגררו אחירהם שנים של סבל…לפני חודש וחצי הזכרונות הכו בי כמו גלים בים סוער. חשבתי שזה לא ישפיע עלי… אבל הינה אני. עבר חודש וחצי ואני בדיכאון שמתגבר, נכנסת להתקפי חרדה, והתקפי זעם. מתחילה לבכות ולצרוח. ואימי ואחותי נעמדות מולי בחוסר עוניםואני לא מצליחה להשתלט על השד שנכנס לתוכי. התחלתי להקיא שוב ולחתוך, כדי לפחות טיםה להריע את השד הנוראי. יש לי עוד 4 ימים יום הולדת 22. אני לא יכולה להתחיל ככה עוד שנה. היה לי כל כך טוב, התחלתי לחייך ולצחוק, חזרתי לעבוד ולרקוד, מצאתי חברים ומשפחהעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 6 תגובות נשברתי!… אני מפחדת… הצילו… תוכן<p>לפני חודש וחצי עברתי משהו… גם בגיל 10 עברתי דברים לא משוטים שגררו אחירהם שנים של סבל…<br >לפני חודש וחצי הזכרונות הכו בי כמו גלים בים סוער. חשבתי שזה לא ישפיע עלי… אבל הינה אני. עבר חודש וחצי ואני בדיכאון שמתגבר, נכנסת להתקפי חרדה, והתקפי זעם. מתחילה לבכות ולצרוח. ואימי ואחותי נעמדות מולי בחוסר עוניםואני לא מצליחה להשתלט על השד שנכנס לתוכי. התחלתי להקיא שוב ולחתוך, כדי לפחות טיםה להריע את השד הנוראי. <br >יש לי עוד 4 ימים יום הולדת 22. אני לא יכולה להתחיל ככה עוד שנה. <br >היה לי כל כך טוב, התחלתי לחייך ולצחוק, חזרתי לעבוד ולרקוד, מצאתי חברים ומשפחה. ותוך רגע הכל נשבר…<br >אז עכשיו אני פה על ברכיי זועקת לעזרה כי אני לא מסוגלת להמשיך כך, נהבר כך, כאימי ואחותי עומדות לצידי עם פחד משתק בעיניים…<br >אז הינה השאלה, האם כדאי לי שוב להתאשפז, אולי לתקופה מאוד קצרה. רק כדאי לנשום ולהרגע. אני מרגישה טיפשה שאני אפילו מבקשת. אבל אני לא מסוגלת להמשיך כך.<br >ואחותי רק בת 7, היא לא יכולה לראות אותי ככה.<br >אז אולי להתרחק לרגע יעזור להחזיר בי את הכוח לעמוד על רגלי? </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה