ע Edit אני לא רוצה לחזור למקום הזה הכל נהרס! במו ידיי אני הורסת לעצמי את כל העבודה הקשה.. אני פשוט לא מסוגלת יותר להלחם, לא יודעת מה קרה לי, התעייפתי, נמאס לי כבר מעצמי כל כך… כבר כמעט חמישה חודשים שאני ממש בסדר, חשבתי שהחלמתי. הצלחתי להתרכז בלימודים, חזרתי להנות מהספורט שאני כל כך אוהבת ממקום בריא ולא ממקום של לשרוף כמה שיותר קלוריות, בניתי לעצמי מחדש חיי חברה חדשים-ישנים, אפילו את התפריט הצלחתי לאט לאט להגמיש, לאכול ממקום יותר ספונטני, הכל הלך כל כך טוב… אני לא יודעת להגיד אפילו מה קרה, לא זוכרת שהיה איזשהו טריגר, אף אחד לא אמר לי שום דבר, לא קרה כלום, זו אני הדפוקה עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 3 תגובות אני לא רוצה לחזור למקום הזה <p>הכל נהרס! במו ידיי אני הורסת לעצמי את כל העבודה הקשה.. אני פשוט לא מסוגלת יותר להלחם, לא יודעת מה קרה לי, התעייפתי, נמאס לי כבר מעצמי כל כך…<br /> כבר כמעט חמישה חודשים שאני ממש בסדר, חשבתי שהחלמתי. הצלחתי להתרכז בלימודים, חזרתי להנות מהספורט שאני כל כך אוהבת ממקום בריא ולא ממקום של לשרוף כמה שיותר קלוריות, בניתי לעצמי מחדש חיי חברה חדשים-ישנים, אפילו את התפריט הצלחתי לאט לאט להגמיש, לאכול ממקום יותר ספונטני, הכל הלך כל כך טוב… אני לא יודעת להגיד אפילו מה קרה, לא זוכרת שהיה איזשהו טריגר, אף אחד לא אמר לי שום דבר, לא קרה כלום, זו אני הדפוקה שפתאום הבנתי כמה השמנתי בתהליך, כמה אני אדם חלש ונכשל שנתתי לעצמי להשמין כל כך הרבה ולזרום עם הטיפול, לאבד את השליטה ולאבד באיזשהו מקום את היכולת לצמצם ולצום. כבר בערך שבוע שאני בקושי אוכלת, מתאמנת כמו משוגעת, לפחות פעמיים ביום, הכל הכל כדי להוריד את הבטן שהתעצמה, שאני לא יכולה לסבול. היום בבוקר בדרך ללימודים איבדתי שיווי משקל, הסתחררתי וראיתי שחור פאקינג באמצע האוניברסיטה, שיא הפאדיחה. אני יודעת שאני צריכה לחזור לתפריט, אני יודעת שאין ברירה אבל אני פשוט לא מצליחה, אני לא מסוגלת לסבול את הגוף שלי ככה וזה מבאס אותי כי עברתי דרך כל כך ארוכה וכבר חשבתי שאני בחוץ, אבל אני לא. הרסתי הכל, אני ממשיכה להרוס הכל למרות שאני יודעת שזה על הפנים. אני לא יכולה לאכול, אני לא יכולה להשאר במשקל הזה שאולי הוא תקין על פי הטבלאות שלהם, אבל הוא לא תקין בשבילי, הוא שמן מדי, אני שמנה מדי. הקול היחיד שיש לי כרגע בראש הוא שאני שמנה ענקית ושאני חייבת לרדת, לא מצליחה לדבר אל עצמי בהגיון. הכי מתסכל אותי ומעציב אותי זה שאני יודעת שזה פח, שאני יודעת שזה הגיהנום ועדיין זה הדבר היחיד שאני רוצה. אפילו לאכול בכוח אני לא מסוגלת. אני לא יודעת מה לעשות, אני מפחדת, אני מפחדת מעצמי, מהנפילה הזו שאני פשוט לא מצליחה לבלום. אני חייבת עזרה, אני לא רוצה לחזור למקום הזה!</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה