ר Edit אני מתחילה להתייאש אין לי כבר כוח, היה לי פעם, מלא, אבל הוא נגמר.. זה דורש ממני כל כך הרבה מלחמות וכל כך הרבה אנרגיות "סתם" לאכול כמו אדם רגיל, פעולה שבאה כל כך בטבעיות לכולם, רק לי עדיין קשה מכל. לקום כל בוקר, לבחור לאכול ושוב לאכול ושוב לאכול ושוב לאכול, למרות שאני יודעת שזה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר, זה רק גורם לי לרגשות אשם ולסבל, וזה בעיקר ממש משמין, ממש. ואני לא רוצה להשמין יותר, אני כבר במשקל תקין ועליתי מלא! אני מרגישה שככל שעובר הזמן עם התפריט הזה, עם ההקפדה עליו, אני רק סובלת יותר, אני אפילו לא מתרגלת לסבל. אני רוצה לחזור לפעם, אני רוצה לחעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 4 תגובות אני מתחילה להתייאש <p>אין לי כבר כוח, היה לי פעם, מלא, אבל הוא נגמר.. זה דורש ממני כל כך הרבה מלחמות וכל כך הרבה אנרגיות "סתם" לאכול כמו אדם רגיל, פעולה שבאה כל כך בטבעיות לכולם, רק לי עדיין קשה מכל. לקום כל בוקר, לבחור לאכול ושוב לאכול ושוב לאכול ושוב לאכול, למרות שאני יודעת שזה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר, זה רק גורם לי לרגשות אשם ולסבל, וזה בעיקר ממש משמין, ממש. ואני לא רוצה להשמין יותר, אני כבר במשקל תקין ועליתי מלא! אני מרגישה שככל שעובר הזמן עם התפריט הזה, עם ההקפדה עליו, אני רק סובלת יותר, אני אפילו לא מתרגלת לסבל. אני רוצה לחזור לפעם, אני רוצה לחזור לצמצם ואני רוצה לרדת חזרה לפחות חלק, אני רוצה מנוחה מהקולות שיש לי בראש שרק צורחים על כמה כושלת אני וכמה אני אדם מתועב וחלש ונכשל וגרוע. אז כבר אין לי כוח להלחם בזה, כי זה מעייף ממש ותופס את הכל, שואב ממני את כל האנרגיה ולא משאיר מקום לכלום, לא במחשבות וגם לא במעשים ומשאיר אותי לבד, רק אני והמחשבות והקולות. אני לא רוצה חיים כאלה אבל אני גם ממש לא רוצה למות, אני רוצה לחזור לאהוב את החיים, אני רוצה חיים נורמליים, אני רוצה את החיים שלי בחזרה, אבל נמאס לי להלחם בשביל זה. אני רוצה לחיות ולחוות שוב חיים בריאים, אבל אני מתחילה להתייאש ולחשוב שאולי לא מגיעים לי חיים כאלה. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה