Edit חוסר שליטה וכאב נפשי אני לא יודעת איך להתחיל ומאיפה, אני רק יודעת שאני לא מצליחה להתמודד עם המחלה הזאת, אני לא שולטת עליה היא שולטת עליי. אני לא יודעת מה מילות הקסם לעצור אותה – אבל היא חזקה ממני וזה שואב אותי, שואב לי את האנרגיות, את הזמן, את הבריאות ועוד ועוד.הבולמיה שלי מצד אחד היא הרסנית מצד שני זה רק שלי. אני לא יודעת איך להסביר את זה. כל יום מחדש, ההתמודדות הזאת, הריבים הפנימיים, מה לאכול ואם אכלת אז כמה ומתי להקיא ואם בכלל ואם כן אז צריך לאכול יותר.. מתוך הגוף מבפנים אני צועקת הצילו.. די להתיש אותי דיי! אין לי איכות חיים ואני לא עומדת בזה יותר. אעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 1 תגובה חוסר שליטה וכאב נפשי <p>אני לא יודעת איך להתחיל ומאיפה, אני רק יודעת שאני לא מצליחה להתמודד עם המחלה הזאת, אני לא שולטת עליה היא שולטת עליי. אני לא יודעת מה מילות הקסם לעצור אותה – אבל היא חזקה ממני וזה שואב אותי, שואב לי את האנרגיות, את הזמן, את הבריאות ועוד ועוד.<br >הבולמיה שלי מצד אחד היא הרסנית מצד שני זה רק שלי. אני לא יודעת איך להסביר את זה. <br >כל יום מחדש, ההתמודדות הזאת, הריבים הפנימיים, מה לאכול ואם אכלת אז כמה ומתי להקיא ואם בכלל ואם כן אז צריך לאכול יותר.. מתוך הגוף מבפנים אני צועקת הצילו.. די להתיש אותי דיי! <br >אין לי איכות חיים ואני לא עומדת בזה יותר. <br >אני חלשה <br >אני צריכה עזרה<br >כל יום אני מקיאה, לפעמים 4,5 פעמים (אני כבר לא שמה לב ולא מודעת) כי כל הזמן אני משתדלת לריב עם עצמי לא להקיא <br >אני רוצה לקחת שליטה <br >אבל לא מצליחה. אני ממש צריכה עזרה הענייין שכל עזרה חוץ מפרטית שזה מאוד יקר ואין לי את הכסף. היאלוקחת חודשים <br >היום אני כבר כמעט 16 שנה בולמית – עם הפסקות <br >אני רוצה להיכנס להריון ואני לא מצליחה ויותר מזה אני לא יודעת איזה נזק אני עושה לעובר.</p> <p>אין לי כוח יותר, ולא בא לי לקום ולהתמודד עם העולם, לא בא לי להקיא.<br >יש כאן מישהו ששומע? שיכול לעזור? <br >כל כך עצוב לי שאני פוגעת בעצמי. אני כן מעריכה את החיים האלה, ואוהבת אותם אבל רק כשאין לי בולמיה.</p> <p>בא לי לבכות אבל מה זה משנה זה גם כך לא עוזר.. לא משנה כמה דמעות אני מזילה, אין רחמים למחלה הזאת.<br >סליחה שאני לא חזקה מספיק, סליחה שאני כל פעם נכשלת, סליחה שאני לא מתמודדת עם זה,סליחה.</p> <p>כאבי שיניים / דפיקות לב משתנות עם רעד בכל בגוף / קשה לנשום / לפעמים קרוב לעילפון ואז אני חייבת מתוק כדי לאזן את הנזק שאני עשיתי. אני עשיתי!! ובזה אני אשמה. וזה כואב לדעת את זה. כי אני ההרסנית למרות שאני לא באמת רוצה את זה.<br >איך מסבירים משהו כל כך חולני.. זה כאילו יש שתי בנות בגוף שלי (הבריאה) ו(החולה) הבריאה חיה את החיים, מעיזה, מחייכת, מחבקת את העולם, ואז החולה רואה את זה וחייבת להרוס, ובלי לשאול לוקחת פיקוד ושואבת את האנרגיות של הבריאה עד שהיא לוקחת שליטה ומנהלת את הבריאה. מתישה אותה. </p> <p>מתוך כאב כל כך עמוק אני הייתי חייבת לשתף מישהו, כי אין לי אף אחד. הבולימיה היא רק שלי ולא מבחירה.<br >כל אחד והסיפור שלו אבל בכללי, אין לי אמא ואבא שלי הוא איש נוראי וחולה, ויש לי 3 אחים חולים. אחד בסמים ודיכאונות, עוד אחד שסובל ממחשבות טורדניות, ועוד אחד שהוא סכיזופרן. (בבקשה אל תשפטו אותי) לפני כמה שנים אחי הסכיזופרן כשהיה ילד (בן 16) הסתבך בקטטה והרג ילד אחר בטעות- למעלה מעשור שהוא היה מאושפז במחלקות פסכיאטריות מהקשות בארץ, וגם בכלא. יחד עם אחי השני שגם התאשפז בבתי חולים כי היתה לו הרעה במצב. – אני כאחותם טיפלתי בהם אבל מההלם של כל מה שראיתי – התחילה לי מחלת עור נדירה שממיסה את העור – פשוט יש לי חלקים בגוף שהעור נמס. <br >בנוסף לכך נאנסתי מגיל 4 עד גיל 8 ע״י השכן שלנו שהיה מביא את החברים שלו.<br >ואח״כ בגיל 20 נאנסתי שוב כי מישהו שם לי סם האונס<br >אמא מעולם לא היתה לי כי אבי מנע זאת מאיתנו – וכשהכרתי אותה בדיוק לאחר זמן קצר היא מתה. <br >בתור ילדה בבית פרוץ ובעייתי כשהשכן היה אונס אותי – פניתי לאוכל. השמנתי מאוד כיתה א 40 קילו כיתה ז 140 קילו <br >בגיל 16 עשיתי דיאטה ורזיתי 75 קילו ומאז המלחמה לא לעלות שוב במשקל זה מה ששבה אותי.<br >אני לא רוצה לחזור לכאב של ילדה שמנה<br >של איך שעליבו אותי וכמה שהקניטו אותי וכמה שצחקו עליי<br >מאז אני במלחמה תמידית. </p> <p>רק רציתי להוציא החוצה <br >רק רציתי לשחרר את הכאב ממני. <br >זה המקום היחדי שיש לי להוציא. אין לי מקום אחר. אין לי חברים. <br >סליחה </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה