כל יום הוא מלחמה, בבוקר המחשבות פותחות את הבוקר במה לאכול? הן מנהיגות אותי לקום בבוקר וכבר לפתוח את הדלת של המקרר..
כל יום אני אומרת לעצמי היום זה נפסק! אבל כשאני מביטה במראה ורואה את המימדים העצומים שלי – האוכל כבר יוצא לבד.
במהלך היום המלחמה הפנימית נמשכת, אולי אלך לתל השומר ואראה אולי הם יוכלו לעזור לי, אולי אלך לפגישת או איי (אכלנים אנונימיים) ואז כבר מגיעה המנה שהעובד שלי הזמין לצהריים, כל כך מפתה, פסטה עתירת שומן ושמנת עם מנה ראשונה שכל כך מפתה, ואני שהכרזתי שאני לא רעבה.. פתאום העיניים מתעוררות והתאבון נפתח, כמו נרקומן שזקוק