בא לי להרים ידיים ולהכנע ומה שיהיה יהיה. אין לי כוח יותר לשיחות, לתפריט הבלתי נסבל הזה, לארוחות, לידיעה הזו שכל ארוחה שאני אוכלת מנוגדת לכל מה שאני רוצה בשביל עצמי, לדבר היחיד שחשוב לי כרגע וזה הרזון. זה מטומטם, זה שטחי, זה חולה, אני יודעת את זה ועדיין אם אני ממש כנה עם עצמי, אין דבר שאני רוצה יותר מאשר לרדת במשקל, עוד ועוד, כמה שיותר. אני בטיפול כבר שנה וחצי ועדיין נאבקת. עדיין חולה. עדיין שונאת את זה. הגעתי ליעד כבר פעמיים אבל הוא בלתי נסבל עבורי. אני לא יודעת אם אני לא רוצה להיות יכולה לחיות עם הגוף שלי במשקל "תקין" או שאני לא רוצה