ע Edit לא מבינה מה עובר עליי חייתי 22 שנים רגילים ונחמדים. התחלתי לימודים, שעות קשות, בקושי 5 שעות שינה בלילה מקום שלא נהניתי ממנו ומקצועות שלא נהניתי מהם לאחר שלושה חודשים של דכדוך קשיי שינה ורעידות בכל הגוף אובחנתי כסובלת מחרדה. הידיעה שאני סובלת מחרדה גרמה לי לחרדות הרבה יותר גדולות, הפעם בשאלות כמו למשל האם זה ישאר לתמיד? אז אני חולת נפש עכשיו? איך יראו המשך חיי עם הפרעת חרדה? התחלתי לקחת רמוטיב כי לא הייתי מוכנה לכדור שאינו טבעי. בתקופת החודש וחצי שלקחתי רמוטיב החרדות גדלו בהרבה, התחלתי להרגיש כי אני מאבדת את עצמי. הפסקתי לראות עתיד. לא הצלחתי לדמיין את עצמיעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 5 תגובות לא מבינה מה עובר עליי <p>חייתי 22 שנים רגילים ונחמדים.<br /> התחלתי לימודים, שעות קשות, בקושי 5 שעות שינה בלילה<br /> מקום שלא נהניתי ממנו ומקצועות שלא נהניתי מהם<br /> לאחר שלושה חודשים של דכדוך קשיי שינה ורעידות בכל הגוף אובחנתי כסובלת מחרדה.<br /> הידיעה שאני סובלת מחרדה גרמה לי לחרדות הרבה יותר גדולות, הפעם בשאלות כמו למשל האם זה ישאר לתמיד? אז אני חולת נפש עכשיו? איך יראו המשך חיי עם הפרעת חרדה?<br /> התחלתי לקחת רמוטיב כי לא הייתי מוכנה לכדור שאינו טבעי. בתקופת החודש וחצי שלקחתי רמוטיב החרדות גדלו בהרבה, התחלתי להרגיש כי אני מאבדת את עצמי. הפסקתי לראות עתיד. לא הצלחתי לדמיין את עצמי חיה בעולם ומסיימת תואר ומתחתנת עם הבן זוג המדהים שלי ומקימה משפחה וכל הדברים שאמורים לעשות בחיים. פשוט לא הצלחתי לראות את עצמי בעתיד. לא היה כלום, פשוט חושך. מרוב החרדות הייתי מחכה שהימים יגמרו, הולכת לישון מוקדם רק כדיי לסיים עם עוד יום. הייתי מרגישה מנותקת מעצמי, לא נמצאת במקום שאני נמצאת בו, כאילו הכל סוגר עליי. תחושת חנק וניתוק. והנה הימים עוברים ואני במלחמה פנימית תמידית.<br /> לאחר חודש וחצי החלפתי לציפרלקס 10 מג. אני נוטלת אותו כבר שלושה חודשים, בנוסף אני בטיפול cbt שנמצא יעיל לחרדה. אני לא יודעת אם זה הטיפול או הכדורים, אבל ההרגשה שלי כן השתפרה,הייתי מסוגלת לקום בבוקר ולנסוע ללימודים ואכן החרדות פחתו, אך לא לגמריי.<br /> העובדה שאני עדיין חווה חרדה, בין אם מינורית יחסית לתקופת הרמוטיב אך עדיין, מתסכלת אותי מאוד ופשוט מוציאה ממני את כל הכוחות הנפשיים. אני מתקשה לחזור לרצף החיים המהיר והתובעני שהעולםמהזה דורש. אני מנסה לאסוף את עצמי לטובתי, לטובת הבן זוג שלי שמלווה ותומך בי כל יום ולטובת המשפחה, אך אני לעיתים נשברת ופורצת בבכי.<br /> אני יודעת שהצלחתי להתגבר על חלק גדול מהחרדות אך הן עדיין כאן, יחד עם תחושת עצב תסכול וחוסר תקווה. הראייה שלי מטושטשת רוב היום.<br /> האם זה בגלל שאני לוקחת רק שלושה חודשים את הכדור? האם זה משתפר?<br /> יש אנשים שבכלל הצליחו להתגבר על כל זה?<br /> אני רק רוצה שהכל ישתפר ושאחזור להרגיש טוב יותר. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה