עד שאזרתי אומץ והלכתי הבוקר לרופאת המשפחה לספר לה שאני סובלת כבר 6 שנים ושאני מבקשת עזרה (הפניה לאבחון), היא עושה פרצופים ולא מבינה למה אני בכלל פונה אליה, ושהיא מעולם לא נתקלה במצב כזה. הרגשתי נורא מושפלת ויצאתי בהרגשה שאני כנראה ממציאה לעצמי בעיות בשביל תשומת לב. בדיוק עכשיו היא התקשרה להודיע לי שהיא תקבע לי פגישה עם הפסיכיאטר של הסניף שיראה מה קורה ואם בכלל יש לי באמת בעיה (אולי הייתי נראית לה לא מספיק רזה), וגם הוסיפה בטלפון: ״את אומרת שאת ככה מגיל 16 אז זה כנראה לא כל כך דחוף, זה יקח זמן עד שאשיג לך פגישה״. עכשיו היא גרמה לי עוד