מדברים איתי על אשפוז, שוב
ואני לא יודעת מה להחליט
אני חייבת משהו יותר אינטנסיבי ותומך מבחינה נפשית אבל מצד שני להפסיק את החיים עכשיו, באמצע.
זהו , התחלתי את החיים! אני בשירות לאומי ואני משפיעה על בנות, קשה לי לראות שאני עוזבת אותן ככה באמצע שנה, מה אני מראה להן…
אבל זה קשה, קשה להחליט שעכשיו אוכלים לא משנה מה, גם אם היה יום מחורבן או אירוע שעשה לך רע או שסתם(ממש לא סתם) מתלבגן לך היום מבחינת זמנים.
ועוד יותר קשה זה שאם תוקף אותך דיכאון(שלפי הפסיכיאטרית בכלל אין..) או חרדה, אז צריך להמשיך בחיים ולתפקד. וזה קשה שאני לבד ואין למי לפרוק ו