abf

מזמן לא שיתפתי פה... השתחררתי לפני חודש מאשפוז ועכשיו אני בבית שיקומי קשה לי מאד פה הדיאטנית רוצה שאני אעלה עוד במשקל למרות שאני כבר במשקל תקין וקשה לי בטירוף לקבל את זה למרות שאני יודעת שיש בזה הגיון. אני הרבה יותר בדיכאון, במצבים שאני לא רוצה לעשות כלום כשהשתחררתי הרגשתי שאני במצב טוב ופה אני מרגישה ירידה... המחשבות האובססיביות על האוכל והמשקל והגוף רק החמירו ואני מרגישה לכודה. גם חסרה לי אובססיית הניקיון והסדר שלי שבאשפוז הצלחתי להרגיע אותה. הכי הכי קשה לי שעדיין אין לי טיפול פסיכולוגי כי לוקח זמן עד שקובעים אינטייק וכל זה..עוד...

מה זו החרטה הזו תפריט איזון? תפריט איזון ואני עולה במשקל בא לי למות! אין לי כח לאשפוז הזה אני שניה מלשחרר את עצמי למרות שאני יודעת שזה לא הדבר הנכון ושאני אפסיד מלא מזה שונאת שעכשיו פסח אז גם הפסיכולוגית וגם הדיאטנית שלי לא נמצאות ואני מרגישה אבודה לא יודעת מה לעשות אני לא יכולה לחיות בגוף הזה יותר

הרבה זמן לא כתבתי... אני באשפוז וקשה לי בטירוף קשה עם השינויים הגופניים וקשה שהמצב הנפשי לא משתפר.. אני כל הזמן בחרדות ובדיכאון היום היה לי יום ממש קשה, יום של שקילה, ועליתי ונמאס לי לעלות. הגעתי למינימום. לא רוצה להיות יותר! הייתי בהתקף חרדה כמה שעות טובות שאפילו טיפול תרופתי לא עזר, בקושי יכולתי לזוז ולתפקד... ואז, אחרי שכבר הצלחתי להרגע ולסדר את הראש לפני השיחה עם הפסיכולוגית, קיבלתי מחזור וזה משגע אותי זה מה שהכי הפחיד אותי שיקרה. אחרי חודשיים בלי ממש לא רציתי שיחזור לי. אני מרגישה נורא ולא יודעת איך להכיל את זה זה רק מכעוד...

מחר זה קורה אני נכנסת לאשפוז בלחץ מטורף וממש מקווה שלא יהיה לי יותר מדי קשה אני עדיין לא קולטת את זה!!

פיזית אני מרגישה ממש רע חולשה, סחרחורת, כאבים בחזה כן, בקושי אכלתי היום.. אבל אני לא מרגישה מוכנה לאכול למה אני גורמת לעצמי את הסבל הזה? מפחדת להתעלף פתאום אבל גם מפחדת לאכול...

ואז בסוף האימון, כשאת אומרת למאמנת שאת צריכה עוד מעט להפסיק כי את עוד מעט מתאשפזת, היא אומרת- מה? את לא כזו רזה, את לא אנורקסית... תודה

למה אני יודעת רק לדרדר את עצמי? למה לא פשוט לבחור בטוב ובחיים הבריאים?

מדברים איתי על אשפוז, שוב ואני לא יודעת מה להחליט אני חייבת משהו יותר אינטנסיבי ותומך מבחינה נפשית אבל מצד שני להפסיק את החיים עכשיו, באמצע. זהו , התחלתי את החיים! אני בשירות לאומי ואני משפיעה על בנות, קשה לי לראות שאני עוזבת אותן ככה באמצע שנה, מה אני מראה להן... אבל זה קשה, קשה להחליט שעכשיו אוכלים לא משנה מה, גם אם היה יום מחורבן או אירוע שעשה לך רע או שסתם(ממש לא סתם) מתלבגן לך היום מבחינת זמנים. ועוד יותר קשה זה שאם תוקף אותך דיכאון(שלפי הפסיכיאטרית בכלל אין..) או חרדה, אז צריך להמשיך בחיים ולתפקד. וזה קשה שאני לבד ואין למי עוד...

לפגוע בעצמי או פשוט לא לאכול? אין פתרון אחר מבחינתי...

צריכה המלצה לפסיכיאטר/ית מומחה בהפרעות אכילה באזור המרכז שעובד עם כללית! (עדיף מאד דרך הקופה)