אז מה היה לנו?
פסח גרוע במיוחד (למה אשפוז יום סגור בפסח? גם ככה קשה להן..). כולל מיון שהשאירו אותנו להשגחה.. אני אפילו לא רוצה להיזכר מה היה שם.
אחכ עצמאות.
והנה חזרנו לשגרה..
בכל פעם שהאשפוז-יום סגור הבת שלי יורדת לתהומות של.. מה בעצם?
אין לי כבר כוח לפחד.
כואבת לי הבטן מרוב פחד.
אבל אני לא זאת שחולה כאן. אני צריכה להישאר חזקה. ומזכירה לעצמי שזה מה יש. וזה כאן לעוד הרבה זמן אז לוקחת נשימה עמוקה.
ובכל תקופת החושך והעצבות שהמשפחה שלי נמצאת בה – הבת שלי הלכה בשבוע שעבר פעמיים ללימודים!! (אחרי חמישה חודשים שבהם לא ביקרה בבית הספר). נראה