אמא של נסיכה

מזמן לא נכנסתי לכאן.. היתה תקופה עמוסה וקשה אבל עכשיו הבת שלי מרגישה יותר טוב ואני שוב יכולה לכתוב.. רציתי לאחל לכולכן שנה טובה, שנה של בעיקר בריאות ואושר. אני רוצה להגיד לכולכן - אתן חזקות!! אתן נלחמות!! כל הכבוד לכן!! אני רואה את הבת שלי וחברות שלה למחלקה. ילדות קטנות שפשוט נלחמות כל יום מלחמה קשה מתישה ומעייפת. כל הכבוד לכולכן, תמשיכו להילחם!! יש על מה!! שנשמע השנה הזאת רק בשורות טובות ושיהיה גמר חתימה טובה לכולכן!!

אז עוד מעט שנת הלימודים נגמרת.. ואתמול הרוכסן של הילקוט של הבת הקטנה שלי נקרע. אז נזכרתי שהילקוט של הגדולה עומד מיותם בארון ולא בשימוש מתחילת השנה.. אז רוקנתי אותו כדי לתת לקטנה. מכתבים שנשלחו בין חברות יומן (שבדקתי מתי בפעם האחרונה היא כתבה בו. זה היה בתחילת אוקטובר או משהו כזה) שקית עם כרטיסיות באנגלית שכנראה היא היתה צריכה ללמוד קלמר חדש מלא בדברים (שהקטנה שמחה לקבל גם אותו) ספרים שעטפתי באהבה, בשתי עטיפות - צבעונית ושקופה שעדיין חדשים.. ומחברות שרק ההשבכל אחת כתובים רק כמה עמודים. ונזכרתי בה. איך היא היתה פעם ילדה רגיעוד...

לאט לאט חלקי הפאזל מצטרפים להם. הבת שלי כבר 4 חודשים באשפוז יום. היא אפילו כמעט הגיעה למשקל יעד. אבל התקפי החרדה הולכי וגוברים וכך עוד דברים לא אכתוב.. הם אומרים שהיא מתחילה לפתוח כל מיני דברים והטיפול מתקדם ולכן החרדה הגדולה. למרות שהיא על הגבול שיאשפזו אותה במחלקה סגורה. היא מדברת הרבה עם הפסיכולוגית שלה בוואטסאפ, וגם עם חברות מהמחלקה (יש להם קבוצה או אפילו כמה קבוצות) ומאחר ובמקרה גיליתי את הקוד שלה לנייד החלטתי לפתוח ולקרוא קצת . ומה שגיליתי הדהים אותי!! הכל שקרים על גבי שקרים, סיפורים מומצאי שלא היו ולא נבראו. למשל הייעוד...

טוב לפני השאלה - היינו שישי עד ראשון במיון להשגחה. הינו שבת וחג בבית חולים (אני והבת שלי. בעלי נשאר בבית עם שאר הילדים :-(). היה סיוט אבל אני מסתכל על חצי הכוס המלאה ואומרת שהכל זה שלבים בדרך להחלמה ב"ה. ועכשיו השאלה - אתמול הבת שלי חזרה מאשפוז יום ואמרה לי - אמא, לקחו לי את השליטה באוכל מאחר ואני חייבת לאכול לפי תפריט. ואני מבינה את זה. אבל אני חייבת למצוא משהו אחר לשלוט עליו. אני מרגישה שאם לא אמצא משהו אחר לשלוט עליו אני לא אוכל להמשיך לתפקד. זה כמו ילד שלקחו לו את הדובי שמנחם אותו בלילה ועכשיו הוא לא יוכל להרדם. האם זה נכועוד...

אז מה היה לנו? פסח גרוע במיוחד (למה אשפוז יום סגור בפסח? גם ככה קשה להן..). כולל מיון שהשאירו אותנו להשגחה.. אני אפילו לא רוצה להיזכר מה היה שם. אחכ עצמאות. והנה חזרנו לשגרה.. בכל פעם שהאשפוז-יום סגור הבת שלי יורדת לתהומות של.. מה בעצם? אין לי כבר כוח לפחד. כואבת לי הבטן מרוב פחד. אבל אני לא זאת שחולה כאן. אני צריכה להישאר חזקה. ומזכירה לעצמי שזה מה יש. וזה כאן לעוד הרבה זמן אז לוקחת נשימה עמוקה. ובכל תקופת החושך והעצבות שהמשפחה שלי נמצאת בה - הבת שלי הלכה בשבוע שעבר פעמיים ללימודים!! (אחרי חמישה חודשים שבהם לא ביקרה בבעוד...

כמה כוח? כמה לילות ללא שינה? השבועיים האחרונים היו גרועים יותר מגרועים. מתקשרים אלי כמעט כל יום מהמחלקה. המצב של הילדה לא טוב. שאני אבוא. כל רגע הודעת וואטסאפ. כל פעם ממישהו אחר מהצוות. היא חזרה אתמול הביתה ב23:30!! היתה עם כמה בנות מהמחלקה, למרות שהן יודעות שאסור להן להפגש מחוץ לאשפוז. היא לא רוצה לחזור הביתה, רק להישאר שם או להישאר עם שאר הבנות ששם. ואז היה פשוט נוראי. הטחות, האשמות, הסתגרות, עצבות גדולה. הצוות כל הזמן אומר שהבית צריך להשאר כמה שיותר בשגרה. איך שגרה? מה שגרה? לא באים אלינו אורחים וחברים כי אין להעוד...

פורים ראשון שקונה רק 2 תחפושות במקום 3.. פורים ראשון שקונה ממתקים למשלוחי מנות רק ל2 ילדים ולא ל3.. פורים ראשון שאנחנו לא מזמינים אורחים לחג.. קשה לה שיש מלא אנשים בבית.. ממש רציתי השנה לדחות את חג הפורים כי לא מתאים כרגע.. אבל לא הצלחתי :-).. ושהלכתי אתמול לחנות הממתקים, פגשתי שם את כל החברות שלה שנפגשו כדי לקנות ממתקים למשלוחי מנות. ורק היא היתה חסרה שם.. היא אפילו לא מוכנה לצאת מהבית (הולכת רק לאשפוז כמובן..) כמה פורימים כאלה עוד אצטרך לעבור? ממש קשה לי בימים האלה. רק עכשיו אני קולטת.. שעד עכשיו לא באמת קלטתי.. לא עיכעוד...

האם יש רשימה מסודרת של כל בתי החולים המציעים אשפוז יום לילדים עם הפרעות אכילה?

שלום כולם, אני חדשה כאן.. אמא לילדה בת 14, מצמצמת (המילה הזו יותר נוחה), מאושפזת באשפוז יום מזה מספר שבועות לאחר שהטיפול במרפאה לא הספיק. האם יש כאן עוד הורים כמוני? מאוד מאוד קשה. מתגעגעים לילדה שגידלנו ולבית שהקמנו. מותשים, מיואשים, עצובים, חרדים. בים אחד הכל השתנה. כל החלומות, כל התקוות, כל התכנונים לעתיד פשוט נמחקו. לקחתי את הלב והרגשות שלי והכנסתי אותם לתוך אגרוף קפוץ ולא אשחרר כי אז אני אתפרק. אין לי כבר כוח.