K Edit סף דמעות, חרטות ומה שבאמת קשה כל הזמן על סף דמעות כבר כמה ימים, האשמתי את המחזור אבל… זה עבר והבכי נשאר. כתבתי לי אוסף של שק חרטות, לא כולן רעות, אבל גם על הטובות הייתי מוותרת לטווח הארוך. הפסיכולוגית כל הזמן השתמשת בביטוי "זה בטח נורא קשה" אז הערתי לה שזה לא קשה, שאני לא רואה את הדברים כקושי, אולי יותר כחוסר תקווה ואדישות, חוסר באדם לשוחח איתו לא זה מה שקשה. אבל מה שכן קשה לי זה ללכת ברכבת או ברחוב בין מלא אנשים מתחמקת ממגע, קשה זה כשאני לא יכולה פתאום לדבר עם מישהו שאני צריכה או שיכולתי קודם לדבר איתו. קשה זה שאני לא מצליחה להתבטא. קשה זה שהזיכרון שלי בוגד בי כלעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 1 תגובה סף דמעות, חרטות ומה שבאמת קשה תוכן<p>כל הזמן על סף דמעות כבר כמה ימים, האשמתי את המחזור אבל… זה עבר והבכי נשאר.<br /> כתבתי לי אוסף של שק חרטות, לא כולן רעות, אבל גם על הטובות הייתי מוותרת לטווח הארוך.<br /> הפסיכולוגית כל הזמן השתמשת בביטוי "זה בטח נורא קשה" אז הערתי לה שזה לא קשה, שאני לא רואה את הדברים כקושי, אולי יותר כחוסר תקווה ואדישות, חוסר באדם לשוחח איתו לא זה מה שקשה.<br /> אבל מה שכן קשה לי זה ללכת ברכבת או ברחוב בין מלא אנשים מתחמקת ממגע,<br /> קשה זה כשאני לא יכולה פתאום לדבר עם מישהו שאני צריכה או שיכולתי קודם לדבר איתו.<br /> קשה זה שאני לא מצליחה להתבטא.<br /> קשה זה שהזיכרון שלי בוגד בי כל הזמן.<br /> קשה זה כשאני מתעייפת מהר מדי מפעילויות יומיומיות.<br /> קשה זה כהגוף דרוך, לחוץ וקשה.<br /> קשה זה לקרוא אחורה, שנים אחורה ולראות שכולם לא השתנה.<br /> כואב לי בפנים כאילו מישהו מושך לי את הקרביים מבפנים, מכווץ לי את הגרון את האיברים הפנימיים.<br /> הדמעות עומדות על הסף אבל אין הקלה גם כשהן יוצאות.<br /> אני מחפשת רעיון לקעקע כי אני כבר לא מסוגלת להסתכל על הצלקות, כבר חושבת ללבוש ארוך כל הקיץ ודי. אני בכל מקרה סובלת.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה