שלא הייתי באתר… והנה חזרתי היום . משהו שחזק ממני גורם לי לכתוב את מה שאני מרגישה בתקווה לשחרר קצת את הסבל.
אני לא יודעת מה קורה לי, איבדתי את המרכז שלי…
אין רוח במפרשים. אני מתעוררת כל יום בצהריים…
זה כאילו שרוח החיים לא נמצאת איתי… חוסר במוטיבציה להצליח, לכבש את החיים, לחלום, ולהגשים…
אני לא מסוגלת לחשוב על העתיד שלי בכלל.
זה מפחיד אותי בטירוף. מסיימת עכשיו שנה ג בתואר ועולה לשנה ד… ואחכ החיים מתחילים ואני מרגישה עדיין ילדה.
בת 27 ועדיין רווקה, עדיין שק חבטות, מה שנשאר מהלב שלי כבר לא מספיק כדי להרגיש אהבה שוב.
ולמען האמת אני כבר לא