נשמע קצת יומרני ולא מובן, אבל זה המצב. התקף פאניקה/חרדה אחת שיבשה את חיי, אני כבר לא יודע מה זה להרגיש או לחוות רגשות, סובל מניתוק רגשי מוזר שלא ברור. אני מרגיש לבד במערכה, כאילו באמצע החיים בגיל 23 זרקו אותי למלחמה בלי כלי נשק, בלי אופציה בסיסית להגן על עצמי, הרי הרגש זה החיים ואם גם הוא נעלם אז מה באמת הטעם בחיים? כבר חודש ימים לוקח ציפרלקס (לא מוכן להעלות את המינון יותר מחצי כדור ) החרדות הדיכאון נעלמו כלא היו, אבל איתם גם השמחת חיים, הזכות להרגיש (עצב/שמחה/כעס/ריגוש) ואני במין פלונטר שאני אפילו לא יודע איך להסביר את עצמי. איך בתוך