אובחנתי עם הפרעות אכילה בהיותי בת 16.
עד גיל 18 הייתי במעקב של דיאטנית ופסיכולוגית עד שהחלטתי לבד שאני ללא ממשיכה בעקבות חוסר אמונה בפתרון הבעיה,כי הורי פשוט לחצו עלי להפסיק.
אציין שבמשך השנים נשארתי יחסית יציבה, שוב מתוך האמונה ש״אני בשליטה״ וכי ההפרעה נמצאת מאחוריי וכי היעד הבא בחיי מתחיל ו״עליי להראות שאין לי הפרעת אכילה״.
בעקבות מספר אירועים בחיי הן בפאן האישי והן בפאן המקצועי ״חזרתי״ לאותם מחשבות,רגשות שתוקפים אותי במשך היום. המחשבה על קריאה לעזרה מפחידה. אני תקופה רבה חורקת שיניים ועדיין מראה לסביבה כי אני חזקה,בכושר ותמיד חייכנ