Adi.cf

לאחר למעלה מ-6 שנים שהחלטתי לעזוב את הטיפול בהפרעות אכילה החלטתי לשוב ולטפל כי הקושי קיים וזו פינה שאינה סגורה עבורי. אני בטיפול פסיכולוגי ודיאטנית כל שבוע ומרגיש לי שההחזקה אינה עובדת בצורה מקצועית ושהיא באמת מטפלת במצב שלי. אני בת 24 עדיין משרתת בצבא. אחד החששות שלי הוא שוב להפסיק את הטיפול כי הזמן שלקח לי לחזור ולשוב לטפל היה ארוך ומרגיש לי שלוותר בשנית יוביל למצב כרוני. לצד זאת אני לא יודעת לשים את האצבע על המצב שלי. האם הפרעת אכילה שלי היא במצב חמור (לוו דווקא במראה הפיזי) או שמא אני במצב יחסית סביר שלא דורש איזה שילעוד...

אחרי שנים שעזבתי את הטיפול עוד מגיל 18 החלטתי לטפל ״בהפרעת אכילה״ שלי וכן לקרוא לילד בשמו. אז מול הפחד הכי גדול שלי התחלתי ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית. אמנם לא קיבלתי אבחנה מדויקת (דבר שהיה עבורי מוזר) אך בשיחה האחרונה עם הפסיכולוגית העלתה בסוף השיחה כי עלינו להוסיף למעגל הטיפול ״דיאטנית״ בשלב זה יש לציין כי ״חשכו עיניי״. אז לאחר פסקה מתומצת רגשית אך עם המון עומק, להלן מספר שאלות מרכזיות שמעסיקות אותי. ראשית, האם עצם בקשתה של הפסיכולוגית מראה על המצב של ההפרעת אכילה ? במידה והחלטתי שאני בוחרת (בסוף הכל בחירה) לשלב את הדיאטנעוד...

לאחרונה אני חווה מספר רב של טריגרים ה״מעוררים בי״ את החזרה,ההתעסקות באוכל, הרצון בירידה במשקל ובכלל ל״חזור לימים בהם הייתי רזה יותר״ ובחג האחרון הרגשתי בפעם הראשונה מזה כשנתיים שלוש שהרצון שלי לחזור לאותם ימים חוזרת בגדול מרגישה פעמים רבות שאין איזושהי דרך לפתור את מעגל ההפרעות אכילה שהפך להיות חלק מהאופי שלי. אשמח לנקודות להתייעצות בנושא כיצד נכון לעצור זאת ולא להיכנס בחזקה לירידה מאסיבית

אובחנתי עם הפרעות אכילה בהיותי בת 16. עד גיל 18 הייתי במעקב של דיאטנית ופסיכולוגית עד שהחלטתי לבד שאני ללא ממשיכה בעקבות חוסר אמונה בפתרון הבעיה,כי הורי פשוט לחצו עלי להפסיק. אציין שבמשך השנים נשארתי יחסית יציבה, שוב מתוך האמונה ש״אני בשליטה״ וכי ההפרעה נמצאת מאחוריי וכי היעד הבא בחיי מתחיל ו״עליי להראות שאין לי הפרעת אכילה״. בעקבות מספר אירועים בחיי הן בפאן האישי והן בפאן המקצועי ״חזרתי״ לאותם מחשבות,רגשות שתוקפים אותי במשך היום. המחשבה על קריאה לעזרה מפחידה. אני תקופה רבה חורקת שיניים ועדיין מראה לסביבה כי אני חזקה,בכושר ותמיד חיעוד...