מחר אני מתחילה להשתתף בקבוצת תמיכה ייעודית להפרעות אכילה. כתבתי כאן כמה פעמים על הקושי להשיג טיפול. למען האמת, כבר מעל לשלוש שנים שאני מנסה להשיג טיפול ולא מצליחה. פשוט אין מסגרת שאינה פרטית ויכולה לטפל בי. מסגרת פרטית תשאב לי חלק נכבד מהמלגה ותשאיר אותי בסיכון לאי עמידה בתשלומים בסיסיים. אני בטיפול פסיכולוגי אונליין, אבל הפסיכולוגית לא באמת מצליחה או יכולה לעזור לי עם כל נושא האכילה.
אז חיפשתי הרבה ובסוף מצאתי מרכז להפרעות אכילה שמפעיל קבוצות תמיכה אונליין, בהנחייה של צוות מקצועי ונרשמתי לקבוצה שעונה על ההגדרות שלי. העניין הוא שהריש
לצוות המומחים,
תוכלו בבקשה לפרסם מדריך לאכילה נכונה? אני חווה כאן סוג של בלבול בין אכילה נכונה לאכילה שהיא ג'אנק. אני מרגישה שאיבדתי לגמרי את הכיוון בעניין הזה - האם חשוב לשלב מאכלים אולטרה מעובדים, גם אם אני מעדיפה מאכלים טבעיים? יכול להיות שהעדפה למאכלים טבעיים מבוססת על פחד וחשוב להכריח את עצמי לאכול מזון מעובד?
אתן דוגמה: אני מאוד אוהבת פיצה איטלקית. כשאני מזמינה פיצה, אני מקפידה תמיד שהיא תכלול את כל אבות המזון ברמה כמה שיותר מאוזנת (אני מצרפת שתי תמונות רק כדי להסביר בערך). זה אומר שאני מבקשת הרבה ירקות, מוסיפה ביצה (לחלבון וש
פתאום התחלתי לחשוב על זה שאולי שיתוף הוא חלק נחוץ להחלמה. אף אחד חוץ מהמטפלת שלי לא יודע שאני מתמודדת עם הפרעה כלשהי. כולם בטוחים שאני רזה כי יש לי מיני אי-סבילויות\אלרגיות למזון, ולא נראה לי שמישהו מעלה על דעתו שמישהי שכל כך עסוקה בדברים רציניים, איכשהו עסוקה גם בשטויות של הפרעות אכילה.
אבל בעצם זה אומר שאני חייה עם ההפרעה באין מפריע, ואולי זה מה שמונע ממני להפטר (ולהפתר) ממנה באופן סופי.
זה נכון? אם זה נכון, את מי כדאי לשתף?
**אני במצב בו אני עוברת מדי כמה שנים\חודשים ממדינה למדינה, כחלק ממה שאני עוסקת בו. יש לי חברים אבל ברור ש
שלום פרופסור איש שלום,
אני בת 33 עם אוסטאופורוזיס וללא מחזור.
בעקבות פגישה עם ראומטולוגית ביצעתי בדיקות דם ויש כמה תוצאות מוזרות (מצב בקישור). מה דעתך? האם לדעתך כדאי מכאן להמשיך לרופא נשים\רופא משפחה או ראומטולוג? ומה דעתך בכלל? זה מה שגורם על היעדר המחזור?
שמתי לב שבחודשים האחרונים ירדתי קצת במשקל. אולי זה גם קשור... (?)
כל פגישה עם רופא עולה די הרבה אז באמת אעריך את דעתך
תודה רבה
שלום פרופ' איש-שלום,
בעקבות אוסטאופורוזיס, נפגשתי עם ראומטולוגית. היא הפנתה אותי לביצוע בדיקות דם ולהתייעצות עם גניקולוג (מצ"ב שני המכתבים שהיא מסרה).
לא הבנתי מה עליי לעשות אחר כך. האם עליי לחזור אליה עם התשובות? האם למסור את התשובות לרופא המשפחה והוא כבר ידע מה לעשות?
תודה רבה
שאלה לצוות: האם יצא לכן לטפל במטופלים שאובחנו עם אוסטאופורוזיס בעקבות הפרעות אכילה? ידוע לכן אם הם קיבלו טיפול מסויים ואם כן, איזה והאם הוא עזר להעלאת צפיפות העצם?
יש כאן בנות שאובחנו עם אוסטאופורוזיס? אם כן, האם אתן מקבלות טיפול אמיתי ואם כן, תוכלו לספר?
קורה שאתן שוברות צלעות? או אולי עצמות אחרות? אם כן, באיזו תדירות בערך?
אובחנתי לפני קצת יותר מ-13 שנה והטיפול שאני מקבלת הוא נטילת סידן+ויטמין D כל יום, מנה של 100000 יח"ל ויטמין D כל שבועיים והבטחה קבועה שהכל יסתדר אם רק אעלה 2 קילו (לא משנה מה המשקל תמיד זה "שני קילו"). אני מ
שלום,
אני דוקטורנטית באוניברסיטה זרה, במקום די קר (תרתי משמע). אני נמצאת במצב מאוד לא טוב מבחינת הלימודים וזה גורם לי להיות מתוחה ברמות שנראה לי כבר לא בריאות. קורה לי הרבה פעמים שאני מתחילה לבכות ללא שליטה, אני מורידה לעצמי דם בלי לשים לב, אני קמה נורא מוקדם בבוקר (בסביבות 5-5:30) וחייבת כל יום לשחרר מתחים בריצות, אחרת אני פשוט משתגעת. הרגליים שלי כואבות מרוב ריצות (יוצא שאני רצה כ15 ק"מ ביום בהרים), יש לי סימנים על הידיים, בקרקפת ועל הפנים ואני בקושי מתראה עם חברים.
התחלתי לחשוב שאולי כדאי להתחיל טיפול תרופתי כדי להוריד קצת מהמתח
שלום לך, נשמע שהחששות שלך בנוגע לקבוצה במקומן, עם זאת, נשמע גם שאת עושה מאמץ לקבל עזרה במסגרת המגבלות וסדרי העדיפויות שלך. מקווה שהקבוצה תענה על הצורך ?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי מוש,
הייתי כל כך רוצה לומר לך משהו שיעזור / ירגיע כי כל כך מגיע לך איך שאת כל פעם מגיבה כאן לפוסטים ומעודדת ותומכת מניסיונך. אבל לצערי אני לא מבינה בזה בשביל לעזור :(
אבל אני רוצה לפחות לאחל לך בהצלחה גם במדינה החדשה ובשינויים שעומדים לפנייך וגם שהקבוצה שנרשמת אליה תתגלה כמקום טוב ונכון לך מכל הבחינות כמו שבאמת מגיע לך❤
אני רואה שרשמת שהקבוצה ננעלה? האם זה יסתדר?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי:))
אני לא חושבת שיש לי משהו חכם מדי לכתוב... רק שיהיה לך המון בהצלחה בהכול!
החשש על הסיכון בקבוצה נשמע מאוד הגיוני, מניחה שבאמת תצטרכי לראות ולנסות, בפעם הבאה כשזה יעבוד לך?
המון בהצלחה בסיום הלימודים! איזה רגע מרגש... אחרי חודשים ושנים של השקעה להוציא את מה שלמדת לפועל... ועוד בארץ חדשה לגמרי.. זה דורש המון אומץ! ונשמע שיש לך ממנו:)
וואי וואי עם הקור... אני קוראת את התיאור שלך על הקור ואשכרה הייתה לי צמרמורת?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו