פתאום בא לי, פתאום מגרה אותי. דבר שלא קרה לי מזמן, ושגם לא נתתי לו מקום.
שנים של הדחקה ומלחמה בצורך ורצון אנושי בסיסי.
זה נובע מיזה שאני תופסת את עצמי כשונה מכולם- שאם יהיה לי טעים, לא אפסיק. שאם אוכל לא אעצור. שאעלה ממנה שבן אדם רגיל לא יעלה.
לא מסוגלת להתמודד עם חוסר וודאות של מה יקרה אם …
אבל עכשיו זה מנצח אותי- הרצון והחשק, ובאיזשהו מקום גם לא בא לי להילחם בו. אבל אז אני כועסת על עצמי ונבהלת. מה קרה פתאום? למה אני לא נלחמת יותר?
ומה יקרה ואם בכלל מותר לי לשחרר???
עבדתי כלכך קשה לנטרל את הטבעיות שלי בתחום האוכל, ועכשיו כל הסבל שלי