אז הכל התהפך, ולא דווקא לטובה. השבועיים האחרונים מלאים בעצב. לא כעס, לא שנאה , לא אשמה, פשוט עצב.. עצב ואדישות..אפילו קצת אבל.
רק אוכלת ואוכלת, לא בבולמוס, מן אכילה כפייתית כזאת. כל מה שרואה במטבח – אוכלת. לא מבינה למה זה קרה פתאום ואיך . רעבה, צמאה, שבעה, מלאה, עייפה,, שמחה, עצובה, קמה בבוקר, רגע לפני השינה- רק אוכלת ואוכלת.
אוכלת. לא מקיאה. אוכלת. ולא עושה ספורט. אוכלת ונשארת אוכלת.
מתגעגעת לימים האלה שהייתי יכולה להרעיב את עצמי. שלא הייתי מרגישה צורך לאכול והייתי מסתפקת במועט. מתגעגעת לשליטה, לתחושות הכוח והחוזק. כמה שהגוף היה עייף