1 Edit מקיאה את מחשבותיי… אני כל כך מאוכזבת מעצמי, לא על משהו ספציפי, אלא פשוט על הכל, על האדם שנהייתי, האישיות שלי, מזה שאני לא מתפקדת כבר שנים, מהחוסר עצמאות, מהחוסר ביטחון המטורף והערכה עצמית הנמוכה שיש לי, מזה שאני כזאת פחדנית, מהיעדר הצלחות באופן כללי וגורף, מזה שאין לי חברים ויותר מזה אני גם לא יכולה כבר ליצור חברויות כי אין לי כישורים, ואני לא יודעת להתנהג מול אנשים.. עזבו אותנטי, אפילו לזייף, מהתכונות אופי שלי, מהחוסר אנרגיה ושמחת חיים. פשוט מהכל, מזה שאני לוזרית בגדול.. וזה כל כך מעיק עליי, מקשה עליי לנשום. אני לא מוצאת שום משמעות לקיום שלי, אני מרגישעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 18 תגובות מקיאה את מחשבותיי… תוכן<p>אני כל כך מאוכזבת מעצמי, לא על משהו ספציפי, אלא פשוט על הכל, על האדם שנהייתי, האישיות שלי, מזה שאני לא מתפקדת כבר שנים, מהחוסר עצמאות, מהחוסר ביטחון המטורף והערכה עצמית הנמוכה שיש לי, מזה שאני כזאת פחדנית, מהיעדר הצלחות באופן כללי וגורף, מזה שאין לי חברים ויותר מזה אני גם לא יכולה כבר ליצור חברויות כי אין לי כישורים, ואני לא יודעת להתנהג מול אנשים.. עזבו אותנטי, אפילו לזייף, מהתכונות אופי שלי, מהחוסר אנרגיה ושמחת חיים.<br /> פשוט מהכל, מזה שאני לוזרית בגדול..<br /> וזה כל כך מעיק עליי, מקשה עליי לנשום.<br /> אני לא מוצאת שום משמעות לקיום שלי, אני מרגישה כל כך מיותרת..<br /> מרוב הריק בחיים שלי והניתוק מאינטראקציה אנושית בשנים האחרונות אני כבר מרגישה שאני לא יודעת לדבר.. בזמן אמת, לחשוב, ולהוציא משפטים הגיוניים מהפה שלי, גם לתאר, לספר משהו, כאילו המח ריק, שוכחת מילים פשוטות, מרגישה כמו ילדה בת 4, מה נסגר איתי? לאן הגעתי? ואיך זה שכולם מסביבי פשוט חיים, עושים, מגשימים, חווים.. ואני כלום, בבור שחור ועמוק שסוגר עליי . מרגישה מתה בעודי בחיים, כאילו הנפש שלי כבר ממזמן לא כאן, ונשארו כמה שאריות מהמח והגוף.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה