: דיכאון יקר,
אתה תמיד נמצא שם ומחכה רק להתפרץ ברגע שהעצב זולג טיפה למוחי, אתה תמיד גורם לי לחשוב מחשבות אובדניות והרסניות. אתה עושה לי חשק לפגוע בעצמי כי אכלתי משו וזה נחשב לרע. אתה גורם לי להרגיש בדידות ושנאה, ואתה מוריד לי את הביטחון בכל יום ושעה. אתה מרחיק אותי מכולם ומצלק אותי מבחוץ ומבפנים, חחחח נשמע דפוק הא? בתכלס כל החיים האלה דפוקים כל יום חוזר על עצמו בדיוק כמו שנכתב שם למעלה ולפעמים משתנה התסריט שנכתב מראש שהחיים לא יהיו כל כך משעממים. כל כך קר לי כאן לבד, מנסה שלא לבכות אבל הדמעות פשוט מתפרצות. הבטן מקרקרת ואני סותמת, סותמ