מישהי פעם אמרה על דיכאון שזה להיות עם מתה אבל עם דופק.
אני לא יכולה לתאר כמה אני מסכימה עם זה. אני מרגישה שהעולם שלי הפך צר וכל מה שנשאר ממנו זה הכאב והתחושה שאני לא מסוגלת לשום דבר.
הסובבים אותי אומרים לי להתעורר על החיים שלי אבל איך אפשר כאשר מרגישים שאין עבור מה להתעורר?