רקטה פגעה ליד הבית שלי היום. השותף שלי נכנס ללחץ וחרדה…מוזר,אבל אני לא הרגשתי כלום. לא פחד,ולא לחץ. הגעתי למצב שאני לא מרגישה כלום,בעצם. גם אם הטיל היה פוגע בי כנראה הייתי אסירת תודה. לא שחיפשתי במיוחד. אני חושבת שבשנתיים האלה איבדתי כל טיפת רגש ואנןשיות שהייתה בי. מי יודע,אולי זה לטובה. אחרי התעללות כל כך מתמשכת אני יכולה רק להגיד שאולי זה שלא נותר בי זה לטובה. אבן לא יכולה להרגיש את האבנים הקטנות שנזרקות עליה. הרגעתי את השותף והשכבתי אותו לישון… ששש. רק שלא יתפלפ לי. למרות שלי לא היה מי שישמור עליי שלא אתפלפ. אבל גם זה בסדר. שורדים.