אני מקולקלת
והמראה מעוותת
אני שוב מסתכלת
ורואה הכל שומן.
נשארת בחשיכה
וממשיכה להתייסר
עכשיו אני מבחינה
שהכל פתאום עקום.
אין לי חיוך
והראש מלא בבעיות
כבר לא מסתכלת על הצג
של המשקל כי מפחדת
מפחדת לראות את האמת.
איך מישו יאהב
כשאני לא אוהבת אף אחד?
המבט שלי כלכך מקולקל
כבר כמה חודשים ואני שוב
בוחנת בי את הפגמים.
אנשים כלכך טיפשים קובעים לי
מה לאכול ומה לא
אם אני שמנה או פרה
חפרתי לי בור בגלל הטיפשים
של בדידות וחוסר ביטחון
מרגישה כלכך לבד
והעיינים מתנפלות ובוחנות
ומבפנים מתה ומבחוץ מנסה
לפחות לחיות.
מסתכלת מלמעלה
ורואה את עצמי כמסכנה
שמתה