אני בסה"כ רוצה לחיות. אני לא רוצה יותר לשמוע את זה וזה לא נגמר. זה לא משנה בעצם מה אני אגיד עכשיו, אף אחד ממילא לא יאמין לי. אני כבר לא יודעת מה יהיה איתי היום או מחר…אני רק יודעת שהכל הנראה אני אמות,כך או אחרת. או שאני אעשה את זה בעצמי או שידאגו לסדר לי תאונה…אני מקווה וחוששת שיאשפזו אותי כי אני לא יודעת מה יהיה שם. אולי אני פשוט צריכה לקבל שמה שיהיה יהיה. הראש שלי ממילא לא עובד…ואני ישנה רוב היום ובשאר הזמן צועדת אנה ואנה בחדרים ללא מטרה מסויימת,מבינה שאין לי יותר לאן לברוח.הייתי כמובן שמחה לשים לזה סוף בעצמי,לשמר את טיפת הכבוד שנשא