אנשים אומרים לי שאני יכול פשוט "לצאת" מדכאון.
הלוואי שזה היה קל ללחוץ על כפתור "ולצאת מזה".
אני לא הייתי אומר לאנשים חולי סוכרת או כל דבר אחר "לצאת מזה" ובטח ובטח שלא להפסיק לקחת אינסולין או תרופות.
אז למה זה סיפור אחר כשמדברים על דכאון? למה אנשים חושבים שזה כל כך קל לצאת מזה? אולי פשוט במקום לומר לי שאני יכול "לצאת מזה" תנסו לראות איך אתם יכולים לעזור?
אני לא בחרתי להיות עם דכאון, לא בחרתי בחרדות ובטח ובטח שלא בהפרעת דחק פוסט טראומטית או בקהות הרגשית.
זה איך שאני מרגיש כשאנשים אומרים לי "לצאת מזה"