לקח לי הרבה זמן למצוא את המילים הנכונות, כיצד לתאר את מה שאני חווה כרגע בפרק של הפרעת דחק פוסט טראומתית. בחטיבה וביסודי נכנסתי לשתי חזיתות, חזית אחת פנימית וחזית אחת חיצונית. החזית החיצונית הייתה נגד הסביבה בעיקר- נגד תלמידים אחרים. החזית החיצונית גרמה לחזית פנימית, הידועה כדיכאון וכחרדות. החזית הפנימית גרמה לשאיבת כוחות פנימיים איטית אך בטוחה, בעוד שהחזית החיצונית רק החמירה את המצב בחזית הפנימית. המצב בשתי החזיתות היה כל כך מתיש עד שבכיתה ט' (אחרי 7-9 שנים בערך) הנפש הפסידה את הקרב הפנימי שגרם לנטישה של הקרב החצוני. שטחים פנימיים רבי