רק עכשיו מתחילה להבין ממה ההפרעת אכילה אפשרה לי להתעלם ומה איפשרה לא להרגיש. ואם זה איך שמרגישים אני מבינה למה הייתי חייבת למצוא דרך אחרת לחיות, או בעצם לשרוד.
לא חשבתי שלצאת מזה יהיה קל, אבל גם לא חשבתי שזה יהיה כל כך רע ובלתי נסבל. הכל מציף, משתלט משתק בחיים לא הרגשתי כל כך רע. ואני אפילו לא יודעת להגיד למה אני מרגישה ככה? מה הסיבה? זה פשוט כמו ענן שחור משחור שיורד עלי ולא משחרר.
אין אפשרות לחזור אחורה, השאלה מה מחכה מקדימה? ואם כל זה בכלל שווה את זה……