זאת תקופה כזאת,
שהכל רועד.
אמא חולה,בחרדה,מפוחדת.
ואני?-אני עם החרדות , הדכאונות,הבכי,והכדורים.
כמה שאני שונאת לקחת כדורים פסיכיאטריים,רק כדי לחייך.
הם מסממים אותי גורמים לכל הרעש מסביב לשקט.
שקט כזה קסום!
שאני רק רוצה להישאר בו לנצח.
הלוואי יכולתי להרגיש את אותו אפקט,את אותה ההרגשה של הניתוק ללא כדורים.
אולי יום אחד אצליח…
אני לא מרימה ידיים,עוד לא,עוד מוקדם מדי…
אני רוצה עוד להספיק לעשות דברים…
אני מתה מפחד הפחד עוצר אותי מלנסוע לטיולים,
מללמוד תעודה, אני אפילו לא יודעת מה ללמוד,
כי אין לי בגרות,ולא בא לי להשלים באמת.
ההורים אומרים