התקפי חרדה וכאבים

אני719999 · 2019-08-18T20:00:17+03:00

אנסה לתאר את המצב שלי כמה שיותר טוב. מה שיש לי דומה מאוד להפרעה סומאטית, לחץ נפשי המתבטא בכאבי ראש עזים ומתח בשרירי הפנים. נובע כתוצאה מקונפליקט תת הכרתי, תפיסה שאני נראית חלשה/ביישנית/מילה נרדפת אחרת לחולשה, ומוכרחה להיראות רצינית ולשמור על הבעת פנים רצינית. כלומר זה לא נעשה במודע אלא שמספיק שמישהו יסתכל לכיווני ושרירי הפנים יכנסו לפעולה, הדופק יעלה והמחשבות הטורדניות סביב המראה החיצוני(או מראה הפנים ליתר דיוק) יתגברו, מה שיכניס אותי ללופ וכאבים רציניים בצדי הראש). מה שקורה לאחר מכן הוא שאני מנסה בכח להחשף/להסתכל על הטריגר שהוא אנשים(ובעיקר גברים) , מנסה למקד את תשומת הלב בסביבה, אך הכאבים מתגברים ואני נכשלת. מגיעה למצב שאני חייבת לברוח הבייתה לפני שאתחרפן סופית מכאבי הראש וממשיכה במנוחה בבית עד לשיפור המצב. הכאבים יכולים להימשך עד הבוקר אם הופעל עלי יותר מדי לחץ ועומס. כל הדברים האלה מביאים לכך שהזכרון שלי התערער, התפקוד החברתי נפגע, התפקוד באופן כללי נפגע וכל העומס והכאבים האלה לוקחים ממני את כל האנרגיה והסבלנות. נעשית עצבנית, כואבת, וחייבת להסתגר בבית עד שיפסקו הכאבים. ועדיין, נשארת אופטימית ליום הבא. נוטלת אלטרולט 25 מג לאחר העלאת מינון. הומלץ ציפרלקס ע"י פסיכיאטר אך חוששת שזה עלול דווקא לעכב את התהליך ואולי אף להחזיר את החרדה בסיום הטיפול התרופתי. ואז מה עשיתי בזה? מעדיפה את הפתרון הקשה, בחשיפה. הייתי אמורה להתגייס לפני שבוע אך למזלי דחו לי את הגיוס בחודשיים כתוצאה מהמצב. עכשיו חושבת מה אני יכולה להספיק בחודשיים? אני נמצאת בטיפול קבוצתי אחת לשבוע שמיועד לבעלי חרדה חברתית אך לא נראה שיפור ניכר במצבי. יש לי הרבה כח סבל, אך אני צריכה בשביל זה הכוונה ותמיכה ומוצאת את עצמי חסרת אונים ולבד. הכאב הוא קשה מנשוא, לא הנפשי אלא הפיזי, אך באיזשהו שלב יגיע גם הנפשי אם לא ימצא לזה פתרון בקרוב. אני מבינה איך המנגנון של החרדה עובד, אילולא הכאבים, כבר מזמן הייתי נפטרת מהחרדה, אבל זה גדול עלי. ולכן ההתקדמות היא איטית מאוד. נמשך כבר יותר משנה....המצב על הפנים. מניסיון שלי, פסיכולוגים ופסיכיאטרים למיניהם דרך קופ"ח גם לא מי יודע מה. בנוסף עזבתי מסגרות כמו אוניברסיטה רק בגלל הכאבים שלא הצלחתי להתמודד איתם. הלוואי והיה אדם חרד חברתית שנחוש לטפל בעצמו כמוני והיינו מנסים אולי חשיפה ביחד בכיף, עם עידוד של שני הצדדים... האם מה שיש לי זו חרדה חברתית או שבאמת הפרעה סומאטית? משהו שקשור לעיסוק יתר בתפיסה גופנית אולי...(?) זה מרגיש יותר כמו הפרעה בתפיסת הגוף(פנים?) מאשר חרדה חברתית. חשוב לציין שאין לי בעיה גדולה לדבר עם זרים/סיטואציות אחד על אחד. לא שזה יהיה A piece of cake אבל אין בעיה. יותר קשה לעבוד בשקט כשצופים בך, לעבור ברחוב, לשבת מול מישהו בלי לבוא לידי ביטוי ודברים כאלה.. בכל מקרה לא נמנעת יותר מדי למשל לעשות קניות או לשאול שאלות. הבעיה שסובלת בדרך. אובדת עצות בת 19...