לא יכולה לשאת יותר את הכאב , לא משנה מה ניסיתי
כל כך כואב לי ואני בוכה כל יום בלי סוף
לא מצליחה לתפקד , אין פתרון למצב שלי
בא לי כבר שיגמר
לא יכולה לשאת יותר את הכאב , לא משנה מה ניסיתי
כל כך כואב לי ואני בוכה כל יום בלי סוף
לא מצליחה לתפקד , אין פתרון למצב שלי
בא לי כבר שיגמר
אחרי כמעט שנה של טיול אני עומד לחזור לארץ.
.
מרגיש שאני נמצא במצב בו אין לי יכולת לפתח קשרים טובים כל עוד אני לא בטוב
לא תכננתי כלום לעתיד
רק חלמתי בכלליות כל חיי על דברים שנראים לי כרגע כדמיוניים ובלתי אפשריים להשגה.
רק מנסה לחשוב על זה או לתכנן משהו ומציפה אותי חרדה ופאניקה שמפחידות אותי להתעסק בנושא.
אני לא ישן כבר שבוע שאני מתעורר ב3 לפנות בוקר וכל החרדות מציפות שמובילות לדיכאון (מתעוררות להן מחשבות אובדניות ואמאלה איזה מפחיד זה)
אני מדבר עם חברים וכולם אומרים לי להאמין בעצמי ולחמול לעצמי.
ההורים נותנים עצות רציונליות כמו להתבגר או להת
שלום, נוטלת מירו 30, סימבלטה 60 ו3/4 לוריוואן את שתי התרופות הראשונות כבר 3 שנים והלוריוואן מיום ראשון הורדתי מ1 ל3/4, יש עדיין מחשבות אובדנות , מה עושים בנידון??
אוף אני ממש עצובה ואין לי עם מי לדבר ולשתף וקשה לי נורא אני מרגישה שאני מתפוצצת כבר אוף
היי זמינה עבורך. שלחי הודעה.
הפרטי שלי תמיד פתוח :)
היי נשמע לא פשוט. מוזמנת לפנות בפרטי. אשמח לסייע.
הי יקרה, מקווה שאת מרגישה טוב יותר. היית רוצה לכתוב למה כל הרגשות האלו מתפוצצים אצלך עכשיו?
הי, מוזמנת בכיף לדבר איתי
פעם אחרונה שפירסמתי פה דיווחו עליי זה היה ממש לא נעים וגם לא באמת עזר , עשיתי מה שתיכננתי ולצערי גם ניצלתי
יש אנשים שפשוט צריך לתת להם לעשות מה שהם רוצים , לא את כולם אפשר להציל
היי קראתי את ההפרסומים האחרונים שלך ואני רוצה לשתף אותך במשהו שאני עברתי מקווה שזה יעזור לך, אני במשך 4 שנים עברתי חרם בכיתה שלי ואף פעם לא הייתי מוכן לדבר על זה (היום אני בן 17) גם לא עם ההורים שלי כי פחדתי שיחשבו שאני חלשלוש ונמושה וכו, וככל שזרמתי עם זה עם השנים יותר נשבר לי הלב ויותר הרגשתי בודד עד זמן אחד שפשוט הכל התפןצץ והייתי חייב לדבר על זה עם מישהו למרות שפחדתי מה יחשבו עלי אז ביקשתי מהמורה שלי אם אפשר לשבת ולדבר ובהתחלה היה לי קשה לפתוח בפניו אבל לאט לאט נפתחתי וסיפרתי לו אפילו בכיתי אחרי שדיברתי איתו הרגשי מובס כי חשבתי שה
הי יקרה, אני מצטערת על החוויה הקשה שעברת. אני בטוחה שלא היה לך נעים בלשון ההמעטה. מצד שני, יש הרבה ראדרים על איומי אובדנות והנטייה היא להציל את כולם וזאת משום שהניסיון מוכיח שאנשים עושים דברים קשים ומסוכנים ברגע מסויים או בתקופות מסויימות שבהם הכל שחור אבל התקופות האלו חולפות ורבים מן האנשים שניצלו חווים גם הרבה שימחה, משמעות ואושר ומודים לאלוהים או למי שקיים שם שחייהם ניצלו. להערכתי , אפילו גילה אלמגור דיברה על כך באחד מהריאיונות שעשתה בתקופה האחרונה. הרצון למות נובע מן הרצון להפסיק לסבול אבל לא מתוך רצון עמוק לא לחיות.
אני מבינה שכר
מאיפה אפ לשאוב כוחות אחרי שכולם רק פגעו בי המשפחה החברים ניתקתי קשר עם כולם ואני לבד וקשה לי ברמות שאי אפשר לתאר אני מתמוטט לתוך עצמי נעלם ומיום ליום יותר קשה לי
אני מכיר איך זה
לא יודע אם אתה מחפש לפרוק או עצה אבל הטיפ הכי טוב שיש לי לתת לך זה לצאת מעבר לגבולות שלך ולחפש (במידת האפשר ובהתאם ליכולת) איפה אתה יכול לתרום
ככול שיותר תשאר בתוך עצמך אתה עלול יותר להתרכז בבעיות שלך ..
מצד שני צריך לוודא שאתה כן דואג לעצמך לכושר לסביבה טובה, אוכל , אולי קשר מסויימת עם דודים או בני דודים .
אתה חייב לדאוג לעצמך אבל אם המבט שלך בחיים יהיה רק על עצמך, יהיה לך קשה לפתח חזון ותקוה. מוזמן לפנות לפרטי אם רוצה לדבר יותר
תודה אחי
אוריה יקר, אני ממש יכולה להבין אותך. קשה להרגיש רע ועוד יותר רע זה לחוות את זה לבד. האם תוכל לספר יותר על רקע מה חווית פגיעה ככ קשה שגרמה לך לנתק קשר עם כולם?, האם ישנן מסגרות חיים אחרות (עבודה/פעילויות/שכנים) שבהם יש אנשים שאפשר לבלות איתם מעט? ספר יותר על עצמך.....
כוח אפשר לשאוב מהיקום, פשוט לצאת החוצה , להרגיש את השמש את הטבע לחשוב על כל מה שכן יש בחיים שלך עדיין אפילו דברים דביליים (שהם ממש לא דביליים כשאיו אותם) כמו אני נושם , הולך, חושב.... אפשרי לצאת ממצב של בדידות - העולם גדול....יש אנשים ויש רבים שמחפשים קשר, אהבה, חברות ר
שלום מזה 4 חודשים אני נוטל ציפרלקס 10 מ"ג החודשיים האחרונים היו ממש טובים והחיים חזרו למסלולם בשבוע האחרון חלה ירידה חדה והדכאון חזר לאחר התייעצות אם הרופא הומלץ לעלות את המינון ל15 מ"ג האם זה יכול לעזור תודה.
שלום, תגובת המטופל להעלאת מינון הציפרלקס((Escitalopramהיא אינדיבידואלית, כאשר השינוי הקליני צפוי להתרחש בטווח של 2–4 שבועות ממועד השינוי. בעיון בספרות המחקרית, לא נמצאה עדיפות גורפת למינון מסוים על פני מינונים אחרים מבחינת מידת ההשפעה. במידה ולא חל שיפור במצבך או במידה ומתפתחות תופעות לוואי, חשוב לעדכן את הרופא המטפל בהקדם.
בברכה
סמאהר בשיר- רוקחת
סטודנטית לתואר שני
שלום לך עידו. מקווה שבינתיים הסתדרת ואתה מרגיש טוב יותר. אם לא כתוב לנו וננסה למצוא כיווני פעולה חדשים עבורך...
הי עידו. מה קורה איתך? האם סייעו לך התשובות שקיבלת?
מה קורה זאת שוב אני והפעם מרגישה על הסף אני רוצה להיות במצב רוח טוב אני רוצה תמיכה אני רוצה אהבה ואני עכשיו נמאת במצב שההורים שלי לפני גירושים ובגללל זה הכל גרוע והכל מבולבל ואין לי כוחות לכולם הכי הייתי רוצה לא לחיות אבל בתוכי יש עדיין ניצוץ קטן שרוצה אני רוצה אהבה אני רוצה חיים טובים שאני יהנה בהם אני רוצה להצליח וכלום אני רוצה ולא רוצה אין לי כח וחשק לכלום יכול להיות דבר כזה דיכאון מוסווה אין לי כוחות ואני מאוד עצובה ויש לי כבר המון חתכים ביידים טוב יאללה אני צריכה תמיכה יש למישהו או למישהי לתת לי אני רוצה כח ועזרה ולצערי אין לי כל
יסכה יקרה, אני שומעת כמה קשה לך ומבלבל לך עכשיו. גירושין הן עניין נפוץ ושגרתי אבל כשהם מתרחשים במשפחה שלך ההרגשה לפעמים היא שהעולם קורס ואין אדמה תחתיך. התחושה הזאת שאת "על הסף" והכאב שמוביל לחתכים בידיים מראה עד כמה הכל מציף אותך.
חשוב לי להגיד לך כבר בנקודה הזאת, שלמרות התחושות הקשות עם הזמן הדברים מתנרמלים, הכאב חולף והחיים חוזרים ליציבות. חשוב היה לי לראות שמבעד להכל את מחזיקה בניצוץ חשוב ומשמעותי שרוצה אהבה, להינות מהחיים, ושהדברים ישתנו לטובה - הניצוץ הזה הוא הכוח שלך ואיתו אפשר יהיה להפוך עולמות.
בגלל שהכאב שלך כרגע הוא גדול
הי יסכה, מה קורה איתך? לא הגבת על התשובות... נשמח לשמוע ממך.
היה לי חבר ממש טוב שהיה לצידי ועודד אותי , הוא ניתק איתי קשר וחסם אותי , זה כמו סכין בלב אני בוכה כל היום חושבת להתאבד
ואוו זה נשמע ממש מבאס, ואני מבין אותך לגמרי ומנסה לדמיין מה את מרגישה.
אבל אל תשכחי שאת נשארת את לפני שהוא הגיע ואחרי שהוא הלך. את זאת את! עם כל החיים שעברת...
ולכן ברור שאל תחשבי על לוותר דווקא בגלל מישהו אחר.
אני בטוח שאת תצליחי לנצח את זה ולהצליח בחיים.
רק לחשוב על הימים שאחרי, שאת תחשבי שהיה לך כאלו מחשבות....
והיום הזה יגיע כי כמו שהצלחת לנצח הרבה דברים שעברת בחיים, את תצליחי גם את זה
אם את רוצה יותר לפרט פה או בפרטי תרגישי בנח חופשי :)
הי יקרה, מה איתך היום? איך את מרגישה? אני ממש מבינה לליבך,זאת טראומה קשה שאדם שהיה קרוב אלייך מנתק קשר ובאופן כל כך חד צדדי והרמטי. מצד שני , אדם שמנתק קשר באופן כזה קצת חשוד בעיני.... האם את יודעת למה הוא ניתק את הקשר? בואי תכתבי לנו וננסה להבין ביחד מה קורה כאן. לפעמים אנשים שמנתקים גם חוזרים.... אבל צריך לדעת לפעול נכון ולהבין את הסיטואציה...
היי
בן 40
לפני כחצי שנה באמצע יום עבודה קיבלתי התקף חרקה שלא ידעתי מהו. תחחושת התקף לב, לאחר כחןדש זה חזר ביתר שאת ומאז עברתי חודש מאוד קיצןני עם ירידה במשקל כ9 קילו, הייתי בבית, לקחתי מחלה לתקופה ארוכה, בעבודה מאוד הבינו והכילו את המצב, לאחר התייעצות עם חברים הבנתי שכנראה אני סובל מהתקפי חרדה/ פאניקה, או הפרעת חרדה
ביקשתי מרופא המשפחה להתחיל בציפרלקס, אחרי 3 שבועות קשים עם עזרה של לוריוון מדיי פעם הצלחתי קצת לחזור לעצמי ולאט לאט המצב השתפר, ניכר שיפור ממש חיובי אחרי בערך 4 חודשים, עדיין יש נפילות בדרך כלל בימי שישי שבת אבל ברוך ה' שהמצב
אני חושב שאולי זה תסמין של החרדה בעצמה
שלום לך יקר, עברת דרך ארוכה וכואבת. מגיע לך חיבוק ווירטואלי על המסע הזה. אתה מתאר שמצבך השתפר באופן מהותי וזה בהחלט מעורר המון המון תקווה , למעשה חזרת לחיים. אני מסכימה עם החבר שכתב לך כאן שיכול להיות שזה עדיין תסמין של החרדה אתה גם מתאר שעדיין יש ימים פחות טובים כמו בשישי שבת לכן אני מניחה שהזרמים הם חלק מהחרדה ( בהנחה שכל האופציות הרפואיות נבדקו ) . מה לעשות ? ברמה התרופתית תמיד ניתן לחזור לרופא המטפל ולקבל תוספת תרופתית שיכולה לייעל את ההשפעה של הציפרלקס או להעלות מינון ( אם ניתן ). ברמה הנפשית אני מקווה שאתה מטופל ואם לא אז כדאי ל
היי
סליחה על הדילאיי
לא חושב שהנימולים קשורים לחרדה אלא יותר לתופעת לוואי של הכדור
היום המצב שוב קצת יותר טוב עם מעידות פה ושם.
אני רק יכול לומר שכולי תקוןה שהכל יעבור והחיים יחזרו לקדמותם
אבל חייב לומר לך שאת צדיקה ממש. אני רואה את מתייחסת לכל פוסו בצורה מעוררת השראה
ולמי מאיתנו שכל היום משוטט באתרים ומחפש עוד פיסת מידע שתהיה תואמת למצבו
אשמח לציין שחוץ מדברים שליליייפ חשוב גם להבהיר שיש שינויים לטובה
יש שינויים חיוביים
לי היה מאןד חסר ברשתות הדברים האופטימיים
לרוב אנשים פה כותבים על קשייפ בלבד למרות שזה מאןד לגיטימי אבל חשוב לא פחות
תודה רבה לך יקר, חיממת את ליבי. וחשוב לי ל"שמוע" את מה שכתבת. קשה מאוד ךענות לאנשים מעבר למקדלת ונדרשים כוחות תקשוריים כמעט בכדי להרגיש את האדם הכותב קודם כל כאדם ולא רק את הבעיה שהוא מציג.
נהדר שהשתפרת כל כך.
לאורך השנים שלי כאן, נתקלתי לא מעט בתלונות על תחושה של זרמים עם תרופות מהמשפחה שציפרלקס נמנית עליה.
חשוב לי להגיד לך שלמרות התחושה הלא נעימה לא מדובר במצב מסוכן.
כמה דברים לשיפור:
חשוב להקפיד על זמני נטילה קבועים - כי המערכת העצבית מגיבה כאשר רמת התרופה בדם יורדת. אנשים עם מערכת עיכול שעובדת טוב ומהר מה שנקרא "מטבוליזם מהיר"
אני רחל בת16 אובדנית ואני חייבת ברגעים אלה תמיכה
רחל היקרה עוד תגיעי לגיל 96 ותצחקי על מה שכתבת
את לא הראשונה שרצית למות
את מזכירה את רחל אמנו אמרה ליעקב אבינו "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"
ובסוף היא מאוד רצתה לחיות, ונולדו לה 2 בנים יוסף ובנימין, והיא שמחה מאוד בחלקה, וזכתה להיות רחל אמנו
הרגשה של חוסר רצון לחיות, זה דבר טבעי כי לפעמים באמת הכל גרוע, ואדם חושב שלעולם יהיה כך
ושהכל נראה גרוע ורע, זה לפעמים נכון, אבל שלעולם יהיה כך זה אף פעם לא נכון!
באחריות מלאה אני אומר לך, 1. גלגל חוזר בעולם. 2 אחרי החושך מגיע האור. ועוד הרבה מאמרים מרבותינו הקדושים,
וזכרי גם מה שרבינו שאג בקול גדול:
רחל יקרה, מתנצלת שלא ראיתי את הפוסט שלך. מה קורה איתך היום? אני מקווה שהתחושות הקשות עברו....