היי
רצתי לשתף על הקושי שלי עם עצבות ופחדים החברתים שלי.
אני מרגיש שאני מתמודד לבד אני מרגיש שיש התקדמות ואז חזרה אחורה.
הפחד הכי גדול שלי זה שאנשים ידחו אותי בעקבות טראומה שעברתי עם המשפחה על קרע נטיה מינית.
אני מתקשה לצאת מהבית למרות שאני מקפיד על שגרת אימונים אבל מרגיש חרדה ותחושה לא נעימה שאנשים מסתכלים כאילו אני נכה או מפגר
בגלל שאני נראה מדוכא או בוכה.
מחפש כרגע איך ליצור לי מעגלי תמיכה כי המשפחה חושבת שאני מפונק עצלן הם לא מבנים את הסבל שאני עובר.לא עושה טוב להיות לידם אבל אני מכיר ממש מקומות ואנשים לצאת.
=
