ער"ן - עזרה ראשונה נפשית

בגיל 5 למדתי שאני צריך לרצות את כולם וזהו, נמחק האני. גם בחיים לא דיברו איתי על רגשות. בבר מצווה אמא שאלה אותי אם אני מתרגש. שאלתי בתמימות, "מה זה אומר?" והיא חייכה.

בגיל 14.5 נכנסתי לישיבה וכבר בחודש הראשון נשלחתי לפסיכיאטר, כי אמרתי ליותר מידי אנשים שאני רוצה להתאבד. ההורים נבהלו, והלכו איתי לדוקטור מבוגר ומקריח. ציפו שאני אספר בפתיחות מול שלושתם מה אני מרגיש ומה עובר עלי, כשבקושי לעצמי אני מצליח לספר.

אז חרטטתי. וחזרתי לישיבה. ונשלחתי שוב. וחוזר חלילה.

ושלחו אותי למטפל רגשי שבמשך שנה וחצי, (בעיקר) דחף אותי לחזור למסגרת בכל מחיר והצ

שוב שבת, שוב שקט מהעולם ל 24 שעות ומחסור בתעסוקה.

אני עדיין גרה אצל ההורים ואני באה ממשפחה דתית.

החדר שלי נראה זוועה ואין לי כבר כוחות לסדר אותו. עד שאתחיל לזוז יבואו מבית הכנסת.

מצד אחד בא לי שגרה מצד שני ממש לא. היו לי שלושה שבועות עמוסים ועכשיו אני זקוקה לקצת שקט.

מתלבטת עד כמה זה בסדר שאנסה לנצל את השבת לעבוד על מטלות בתואר.

אני לא מצליחה לקרוא ספרים, לישון זה פתרון קל שהורס לי את יום ראשון.

שבת מציפה דברים שאני רוצה להשכיח ולהתקדם הלאה.

יש פה עוד במצב שלי?

היי אני צמה היום ויש לי סחרחורות וחולשה מטורפת. החלום שלי שהבית יהיה נקי לסוף הצום וגם שיהיה אוכל מוכן.

רוצה להצליח לקום ולהתפלל 

מרגישה חולשה פיזית ונפשית 

שמשהו יעזור לי בבקשה לחזק את האמונה ולהתחיל לזוז למרות הסבל הפיזי.

חברים בכפר הבעייתי שלי מכים אותי ומעליבים אותי כי אני משמיע קולות אובססיביים מוזרים של נשיפה וכחכוח ולא מצליח להפסיק אותם, ואני עושה מבטים מאיימים כי עושים לי מבטים מאיימים ומאיימים עלי, ולכן פוחדים ממני. אני מחפש בת זוג חדשה ולא מוצא כי אנשים ובחורות מתרחקים ממני. פעם הייתי מדבר עם זרים מסוכנים כי לא ידעתי איך לענות להם, כיום אני לא מדבר עם אנשים שאני לא מכיר אלא רק חושב איך חכם יותר לענות כדי להסתדר. אנשים בכפר חושבים שאני מדבר עם זרים מסוכנים ולכן תוקפים אותי כבר שנים.

אני מאוד אוהבת לצייר אבל ממש קשה לי לעשות זזואת העצב שלי גדול 

היי,  אני עובדת בשנים האחרונות כמטפלת לנוער חרדי בסיכון ולאחרונה קיבלתי על עצמי גם לעזור לאנשים בהתנדבות, אז מישהו הפנה אותי לאתר המדהים הזה שאני אוכל לעשות פה את ההתנדבות שלי, אז הפרטי שלי פתוחה ואני אשמח להקשיב ולנסות לעזור,  

כואב לי שאני לבד כואב לי לא מגיע לי 

רק אלוהים יודע כמה אני סובל ומתבאס מזה שאין לי חברים ואני בודד כבר הרבה שנים וזה רק מכביד עליי כל יום שעובר עברתי כלכך הרבה לא בא לי כבר לעבור את זה מתי זה יגמר וגם אני יחייה כמו שכולם בגיל שלי חיים אין לי כוח לזה כבר לא מגיע לי

אני עצובה בודדה אין לי כסף לקנות לי פדים למחזור קשה אני אני בוכה

מרגיש שבזבזתי ועדיין מבזבז את השנים בתור נער בתור ילד הכל נזרק לפח לא חוויתי כלום אין לי זכרונות כלום יש לי רק זכרונות של ימים שהתפרקתי בהם שנים שהתחננתי לצאת מהמצב הזה כלום לא קרה לא משנה כמה חשבתי שאני יצא או יוצא מהמצב הזה כלום לא קרה תחושת כישלון טוטאלית אין לי חברים אין לי עבודה כי אני לא מסוגל אני לא מסוגל אני לא אוכל לא ישן אף אחד לא שם עליי כל החיים הרגשתי לבד אז כן 18 שנה שהלכו לפח בזמן שאחרים פורחים ושמחים ושוב אני אומר לא מעניין אותי שלא כולם שמחים ולא לכולם יש את החיים הכי יפים זה לא מעניין אותי אני יודע שאני לא חוויתי כלו

בס"ד 

מבינה יותר מתמיד את הכאב של חורבן בית המקדש 

ברגע שמשהו יציב שהחזיק את הנשמה נעלם ברגע של משבר 

נוצר חורבן וכאב גדול.

הלוואי ומי שיצאתי איתו יסכים לדבר איתי ולרפא אצלי חלק מהכאב שנעלם

והכי שמח יהיה שייבנה בית המקדש:) 

כך יהיה אפשר לשמוח באמת